על-רקע פרסומים חוזרים ונשנים על שחיתות ברשויות מקומיות ובגופים ממשלתיים, שבבסיסה מתן הטבות למקורבים כנגד קבלת טובות הנאה העולות לעיתים לכדי שוחד ממש, חייבת להישאל השאלה האם רק המשטרה היא זו שצריכה להתמודד עם מכת מדינה זו, או שישנם גופים אחרים, שתפקידם לפקח ולמנוע שחיתות.
בישראל לגופים ציבוריים יש חובה, מכוח דיני המכרזים, לבצע התקשרויות עם ספקים, רק באמצעות מכרז פומבי. מטרת המכרז לאפשר תחרות שווה בין מציעים, ובכך להבטיח שהגוף הציבורי לרכוש את השירותים במחיר הנוח ביותר. אלא שהיקפם הכספי העצום של ההתקשרויות מהווה אבן שואבת לגורמים רבים, המנסים להטות את המכרז לכיוונם, ואינם מהססים לרפד את דרכם לזכייה במכרז, בתשלומים לגורמים שונים.
הואיל ודיני המכרזים מחייבים תחרות שיויונית, הסממן הבולט ביותר לכך שהמכרז טופל על-ידי גורם כלשהו, הוא הניסיון לצמצם במסגרתו את התחרות השוויונית. הדרך הקלה ביותר לצמצום התחרות היא קביעת תנאי סף, שאין בינם ובין דרישות השירות הנרכש במכרז דבר וחצי דבר. תנאי הסף משמשים לעיתים רבות את עורך המכרז כדי "לתפור" את המכרז לגורם שהוא חפץ ביקרו. הואיל ורבים מהמכרזים מלווים ביועצים מקצועיים, הבונים את המכרז עבור הרשות המנהלית, וממליצים על תנאי הסף, רצוי שעורכי המכרזים יידרשו מהיועצים לקבל רשימה של לפחות חמישה מתמודדים היכולים לעמוד בתנאי הסף שהציעו היועצים, כדי לא לגלות רק במועד פתיחת תיבת המכרזים שבמכרז התמודדו חברה אחת או שתיים, שלעיתים מתואמות ביניהן, וכי המחיר שהרשות נדרשת לשלם גבוה בהרבה מהאומדן הראשוני שלה.
שיטה נוספת לכוון לזכייה, פסולה כמובן, של גורם ספציפי במסגרת מכרז, היא הוספה לרשימת העבודות הנדרשות ביצוע, או לרשימת המוצרים שיש לספק, עבודות ומוצרים שלבסוף לא יידרשו כלל. מציע שיודע שעליו לתמחר עבודות או שירותים שלא יידרש לספק לבסוף, יכול לתמחר אותם במחירים מינימליים, ובכך להטות את הזכייה לכיוונו. הצעתו הכוללת תהיה הזולה ביותר, אולם לאחר נטרול העבודות שידע מראש שלא יבצע ותומחרו במחיר הפסדי, מתברר שהצעתו הייתה דווקא גבוהה בהרבה משאר המתחרים.
בעיה מובנית נוספת נעוצה דווקא בעמדתם של בתי המשפט. על-פי הפסיקה הישראלית, לוועדת המכרזים עומדת חזקת התקינות, ממנה נהיית כל פעילות שלטונית, המשמעות היא שבית המשפט, אליו מוגשת עתירה לפסילת קביעת זוכה במכרז, יוצא מתוך נקודת הנחה שוועדת המכרזים פעלה משיקולים ענייניים ואינו בוחן האם היו שיקולים פסולים וזרים שעמדו בבסיס החלטתה. בכך פוטר עצמו בית המשפט פעמים רבות מהתמודדות עם שאלות קשות שמתעוררות באולמו, ומשאיר את הזירה לטיפול היחידות הכלכליות במשטרת ישראל.
ראוי לשקול אם לא הבשילה העת להקים רשות ממשלתית שתבחן התקשרויות של גופים ציבוריים במכרזים, בדומה לפעילות שמבצעת רשות ניירות הערך בתחומה. רגולטור כזה, שיצויד בסמכויות חקירתיות וכוח אדם מקצועי ומיומן, יוכל להפחית באופן דרמטי את פעילותם של גורמים מושחתים בענף המכרזים ואגב כך להביא לחיסכון עצום בכספי ציבור.
