מאנשי הדממה למשביתי שמחה

על קרקע העם ובתחתית נשמתו - עוד תגלה תנדוף שכינתו (ח.נ. ביאליק). "מלכות באה מלכות הולכת וישראל לעולם קיימים (ברייתא פרק השלום).

נאום ראשי המוסד בידיעות אחרונות

נאום ראשי המוסד לשעבר - קראתי התרשמתי וכמעט קמעה בכיתי על המדינה, המנהיגות, על חוסר הערכיות, ולא היה חסר שאפול מהכיסא מרוב ייאוש... ואז שמעתי רעם ואחריו ברק... אהוד ברק ואהוד אולמרט. ונפתחו עיני לרווחה ונשמתי חזרה לתקנה וראיתי את המדינה באור נגוהות. ומה אגיד לכם, מתברר שבתקופתם של גאוני המוסד לשעבר הייתה לנו מנהיגות אחרת, היו ערכים, הייתה אחדות למופת, לא הייתה גזענות, לא יהירות ושחצנות ולא שחיתות... אלא מדינה דבש ומנהיגות לדוגמה לכל העמים. גם לא היו לנו במנהיגות 4 בנים שבהם דברה התורה וכל ראשי המוסד היו חכמים שיודעים את התורה כי כידוע מציון תצא תורה ודבר מנהיגות ושלטון מראשי המוסד לשעבר. ואילו היו מקבלים כל אחד מהם עוד קדנציה או שתיים היו ממשיכים בשמחה לשרת בשלטון עם מנהיגות פגומה ללא ערכים. וכאשר צבי זמיר אומר יום אחד נתניהו ילך מיד רצתי לברר בבית ובחוצות הכרך האם אנחנו דיקטטורה, או שמא דמוקרטיה. האם השלטון נבחר ברוב דעות או נכפה על הציבור שהוא בור, אוכל קש וגבבה, עולה לקברי צדיקים ויש גם מנשקי מזוזות? וכשחכמי הדור שואלים איזה מדינה אנו משאירים לנכדים... תשובתי היא שגם לי יש נכדים ודווקא מוכשרים, ואני משאיר להם מדינה פורחת... בוטחת... משגשגת... ומתפתחת. האם זאת מדינה אידיאלית? לא האם יש פגמים? כן האם יש מה לתקן? בוודאי. האם יש כיסי שחיתות? כן... האם הכל דבש? מה פתאום. אז אם מישהו יכול להראות ולהצביע על מדינה בהווה או בעבר מושלמת ללא רבב, ללא פגמים, ללא ביקורת וקרובה לאידיאל שלטוני אני אוכל את המאמר לארוחת בוקר. ממליץ לקרוא בסוף המאמר בידיעות את ההערות של רונן ברגמן, היודע דבר או שניים על המוסד, על ראשיו ועל התנהלותו. ברגמן, המוציא ספר על מאיר דגן ראש המוסד, שנפטר לא מזמן, ובו ביקורת קשה ונוקבת על קודמיו שניוונו, הרדימו את המוסד, פחדו להעז, פחדו לחדש ושמרו בקושי על הקיים. ולדעת רבים ומבקרים דני יתום לא היה כל כך מוצלח בתפקידו, וצבי זמיר לא הבריק ולא גילה מנהיגות אמיצה כאשר התכופף ונכנע לראש אמן אלי זעירה לפני מלחמת יום כיפור, כשבידו ידיעת זהב שהייתה משנה את תוצאות המלחמה. אני לא מדבר על העיתוי ועל העיתון ועל האינטרס שלו אלא על הדמויות שיש להם זכויות רבות בביטחון ישראל שלא ניתן לקחת מהם... איך... איך הם נפלו במלכודת הפוליטית המוטית הלא אוביקטיבית? ולבסוף, לא לשכוח, ולא למרוח ובעיקר לא לברוח - ראש המוסד כפוף ישירות לראש הממשלה לפיכך כל פעולה מבצעית דרמטית חיבת לקבל את אישורו. וכל הצלחה של המוסד היא גם הצלחה של ראש הממשלה ואנשי המוסד. וכפי שאני רואה את המדינה, נעשו ללא ספק הרבה דברים טובים שגוברים על התקלות שהביאו אותנו עד הלום. ולכן בליל הסדר השתא והגדתך לבנך.