המימונה, חגם של יוצאי מרוקו, הוא החג העדתי היחידי שהצליח להפוך ברבות הימים לחג לאומי. האמת ניתנת להיאמר שעד שנת 1965 הייתה המימונה חגם של יוצאי צפון-אפריקה בלבד, אלא שמאז ואילך היא הפכה לחלק בלתי נפרד ממסורת חגי ישראל.
במקורו המימונה הוא חג של זרם איסלמי אלילי, שפלש למסורת היהודית-מרוקאית, התקבל בברכה בתרבות הישראלית. יהודי מרוקו חגגו עם שכניהם בטקסים זהים, אך עם תכנים שונים שעיקרו את הסממנים האלילים. והותירו את השמחה והאמונה שמדובר בעצם ביום ממוזל.
חג המימונה הוא חג של מעבר מן הפסח וגבלות החמץ לחיי השגרה. במרוקו הוא שימש לחידוש יחסי האינטראקציה בין הקהילה היהודית והסביבה המוסלמית, שנותקו זמנית בשל ההקפדה הרבה על הלכות הפסח.
דלת פתוחה
מאז ומתמיד הייתה במימונה חשיבות מרובה לאירוח ולהתארחות איש אצל רעהו על-מנת לברך ולהתברך. הכנסת האורחים הייתה. שוויונית: כל אחד - יהודי או מוסלמי - יכלו להתארח ללא הזמנה .המכרים המוסלמים היו מביאים למכריהם היהודים במתנה מצרכים שונים, ביניהם חמץ והקמח לאפיית החמן הראשון אחרי הפסח.
ליל המימונה מתאפיין בהשארת דלת הבית פתוחה וכל מי שרק רוצה נכנס אליה חופשי, ולאו-דווקא בני משפח, מכרים או סתם מוזמנים מראש.הכיבוד שמוגש על השולחנות הוא בדרך כלל מתקתתק, כדי להדגיש את המתיקות בחיים.
את האורחים מברכים כתרבחו ותסעדו,אלא שהפירוש מוטעה ביסודו.והוא רווח בקרב מרוקאים שנולדו בארץ, שמפרשים א הברכה כהזמנה לאורחים ליהנות משפע המזון. הברכה הנכונה היא "תרווחו ותסעדו", ומשמעותה היא אחת: שקודם לכל יהיה לכם רווח ורק אחר כך תוכלו גם להעניק סעד.
