מדינת הלאום של העם היהודי חוגגת שבעים. מדינת עם ישראל, סומך ומסמך, זה משמע הקיצור "מדינת ישראל". היא מדינת הבשורה של האומה, כאן ובכל פזורותיה, עדיין. בירושלים בירת המדינה, בירושלים לב האומה, עולים שנים עשר איש להדליק משואה לתפארתה של מדינת ישראל. לא יהיה בשנים עשר, לא איש ולא אישה אשר יעלו משואה לתפארת מדינת ישראל ולתפארת עם ישראל.
המדינה כאן, לא מצאה אף לא איש יהודי, אף לא אישה יהודייה אשר ייצגו את מיליוני היהודים בניכר. עשו את זה קודם, רב נודע מגולת מערב ארצות הברית, תורם נדיב ממזרחה של הגדולה בגלויות ישראל. השנה, בשנת השבעים, יש הונדורס, אבל אין העם היהודי. לתפארת מדינת ישראל.
לבי כואב עליי. זה לא צריך היה לקרות. לא אף לא פעם. לא בשנת השבעים לקיומה של המדינה ששינתה את הבסיס הקיומי של היהודי בעולם. משהו עמוק מזדייף בטקס המשואות בשנת השבעים בה לא נמצא לא איש יהודי בעולם מחוץ לישראל המדינה ולא אישה יהודייה, להאיר בנוכחותם את מנורת הלבבות של העם היהודי. זה גרוע מחטא. זו טעות נוראה בהבנה.
