כאשר תיק נגד נאשם נסגר ונאמר כי הוא מזוכה מחוסר ראיות, מוטל בו דופי. הוא מצטייר כמי שידיו אינן נקיות לחלוטין. הזיכוי שלו נתפס כסיכוי מחמת הספק. הוא לא שלם. כרוכה בו כוכבית.
אני מבקש לטעון, כי חוסר ראיות צריך להוביל לזיכוי גורף, לזיכוי מחוסר אשמה, היות שהדרך היחידה להוכיח אשמה היא לבסס אותה על ראיות מוצקות. אין ראיות - אין אשמה. זה פשוט כמו שזה.
ההבחנה הזאת אינה הבחנה מהותית. היא הבחנה סמנטית. על-פי ההיגיון הישר, העדר ראיות פירושו הוא שאין תיק. אין אשמה. אין הרשעה. אין ענישה. העדר ראיות ממוטט את התיק.
כאשר מוכרז ברבים על זיכוי פלוני בשל חוסר ראיות, הוא מוכתם. הוא נתפס כמי שקיבל עונש על תנאי. הוא אינו טהור וזך.
ביטול ההבחנה הוא מעשה נדרש, מתבקש וראוי. הוא יותיר על-כנה את ההבחנה היחידה המתאימה לבחינת אשמה של אדם או חפותו - אשם או לא אשם. שחור או לבן. אין אפור. אין גוונים. יש שני צבעי יסוד.
החברה שיפוטית. לא אחת היא נוטה לחרוץ משפט על-פי הפרסומים באמצעי התקשורת. כאשר באמצעים אלה מתפרסם כי תיק נגד חשוד (נאשם) נסגר בגלל העדר ראיות, אין בכך כדי לנקות את שמו שהוכתם מעבר לכל ספק. עננה עכורה תלויה מעל ראשו, מעכירה את חייו ומעיבה עליהם. החלטה כזאת אולי מזכה אותו אבל לא מנקה את שמו. הוא נידון להמשיך את חייו כאשר אות הקין של הספק טבועה על מצחו, על לא עוול בכפו. הגיעה את למנוע טביעת אותות כאלה על מצחיהם של חפים מפשע.
