סוגיית טוהר הנשק
עקרון טוהר הנשק נקבע בעיקר על-ידי ההגנה והפלמ"ח כערך צבאי הגנתי מרכזי, שאומץ על-ידי צה"ל בהקמתו. חשש לסטייה מהקפדה על יישום ערך זה טופלה משפטית על-ידי הצבא בפרשות כפר קאסם (1956) ואליאור עזריה (2017).
בימינו פועל בית משפט פלילי בינלאומי עם מערכות חקירה, תביעה ושיפוט. כל מדינה שאינה ממצה את הדין עם עוברי עבירות בתחום דיני המלחמה שהולכים ומתפתחים, מסתכנת בהסתבכות. זאת גם לאור הכרזת זכויות האדם של האו"ם משנת 1948 (שישראל חתומה עליה). מבצעי
פשעי מלחמה עשויים להיות מזומנים לערכאה בינלאומית זאת. הדבר כולל לא רק מבצעים בפועל, אלא גם מפקדים ומדינאים מקבלי החלטות. הדרכים להימנע מכך הן: חינוך ופקודות ברורות לשמירת טוהר הנשק וכן קודים אתיים מחייבים. במקרי קרות אירועים בעייתיים עדיף להעמיד את השותפים למעשים לדין בישראל כדי להימנע מהצורך להעבירם לערכאות בינלאומיות.
אירועי הגדר בעזה בשלושת השבועות האחרונים, שבהם מצאו את מותם עד כה עשרות פלשתינים ואלפים נפצעו, מחייבים לעשות "חושבים" לפני שמצב התגובתיות הבינלאומית יחמיר בעקבות החלטות באו"ם על מגוון מוסדותיו. מדובר במשלחת חקירה צפוייה של התביעה של בית הדין הפלילי הבינלאומי. ההמשך הצפוי של ההפגנות בימי השישי בשבועות הקרובים מחייב פעולה מהירה. צריך לציין שאתמול חלה ירידה משמעותית ביותר במספר ההרוגים הפלשתינים. הדבר הושג בשל שינויים באופי פעולות המנע הישראליות. למרות זאת מספר הפצועים עדיין לא פחת באופן משמעותי. לאור זאת יש לעבור לשימוש באמצעי פיזור הפגנות פאסיביים שהופעלו בעבר בהצלחה באינתיפאדות. זה כולל חצציות, בואשים, זרנוקי מים (גם צבעוניים), כדורי גומי, כדורי ספוג וכיו"ב.
אין לזלזל בחיי אדם פלשתינים עזתיים. חוסר רגישות לנושא זה עשוי לסבך את מדינת ישראל והנהגתה. תמיד צריך לזכור שהתלקחות גדולה בעזה אינה באינטרס הישראלי.
סוגיית ההרפתקנות
מדינת ישראל ניהלה את מלחמת השיחרור שהביאה לעצמאותה לפני שבעים שנים בכוחות עצמה וניצחה. היא לא נעזרה בשכירי חרב. היא כן נעזרה ביהודים ישראלים בוגרי הצבא הבריטי וכן בארץ ישראלים שלחמו לצד כוחות הדמוקרטיה האנטי פשיסטיים במלחמת האזרחים בספרד. כן הגיעו מתנדבים מבין יהודי אמריקה שלחמו וצברו ניסיון קרבי במלחמת העולם השנייה. הם באו להילחם כמח"ל וגח"ל במלחמת השחרור של עמם.
התפנית הבעייתית חלה במבצע קדש בשנים 1956-7, שבהן אורגן מבצע סיני בחשאי על-ידי דויד בן-גוריון, משה דיין ו
שמעון פרס. הדבר נעשה ללא קבלת החלטות מסודרת.
משה שרת -שר החוץ וראש הממשלה הקודם שהתנגד להרפתקנות מדינית וצבאית - מודר. זה בוצע בשיתוף פעולה צבאי בעייתי עם בריטניה וצרפת. הסוף היה פינוי סיני כתוצאה מאולטימטום של מנהיגי ארה"ב וברית המועצות דאז: דוויט (אייק) אייזנהאואר וניקולאי בולגנין. מטרת השתתפות מדינת ישראל במלחמה הייתה בין היתר סילוק נשיא מצרים גמאל עבדול נאצר מהשלטון. ראשי ממשלות צרפת ובריטניה: ג'י מולה ואנתוני אידן סולקו מהשלטון עקב פעילותם הבעייתית בייזום מבצע סיני עם ישראל. צריך להזכיר שהתקשורת הישראלית דאז לא העבירה ביקורת על ההרפתקנות המדינית והצבאית זולת העורך והעיתונאי
אורי אבנרי בשבועונו המסוים:"
העולם הזה", שסיסמתו היתה: "ללא מורא וללא משוא פנים".
דויד בן-גוריון ושמעון פרס פעלו לכאורה לפי הפרסומים התקשורתיים בישראל ובעולם בחשאי תוך שימוש בתקצוב סמוי מהעין הציבורית וללא שקיפות לקידום תוכניות "דימונה". זה כלל קשרים מיוחדים עם: השאה הפרסי, הממשל הלבן בדרום אפריקה, פרנץ יוזף שטראוס מבאוואריה בגרמניה וחוגים בממשל ג'י מולה ושארל דה-גול בצרפת. הנשיא גו'ן פילג'רלד קנדי רתח מזעם כשנודע לו שב"דימונה" אין מפעל טקסטיל.ל כאורה היה זה טריגר ל"הליכת" דויד בן-גוריון לשדה בוקר.
במלחמת לבנון הראשונה ניסתה מדינת ישראל להיות מעורבת בהכתרת שייח באשיר ג'ומייל לנשיאות. זה הסתיים בטרגדיה שכללה התנקשות סורית לכאורה בבאשיר ורציחתו. הדבר הביא לשהות צה"ל בלבנון תוך הקזת דם רב במשך 18 שנים, בין השנים 1982-2000. זאת עד החלטת הנסיגה החד-צדדית של
אהוד ברק.
בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה חפצה ממשלת ישראל בראשות
יצחק שמיר ו
משה ארנס להתערב. ארה"ב והמעצמות השותפות התנגדו וכפו על ישראל להימנע מכך. זאת כדי לא לסבך את המערכה שבה שותפו גם מדינות ערביות ומוסלמיות כמו: ירדן וטורקיה.
בשנים האחרונות הפעילה ישראל לחצים, בעיקר דיפלומטיים, כדי למנוע אירן גרעינית. ההסכם הבינלאומי שנחתם עם אירן שנוי במחלוקת בישראל. חוגים שלטוניים בישראל רואים בפעילות אירן והחיזבאללה בסוריה בתיאום עם רוסיה מנוף להפעלת לחץ על "הידיד" בבית הלבן -
דונלד טראמפ לפתוח את הסכם הגרעין עם אירן מחדש. קיים חשש שמעורבות ישראל בטיפול בנושא הנשק הכימי בסוריה תסבך את המצב העדין והשביר בסוריה עבור בנות הברית. בנושא זה בנות הברית הן: ארה"ב, בריטניה וצרפת. לכן נדרשת ישראל לא להתערב. יש לציין שלכאורה זה גרם לשיחה הנרגזת השבוע בין טראמפ לנתניהו כפי שדווח בתקשורת.
בישראל צריכים לעקוב בדריכות אחר האירועים בסוריה כדי למנוע מעשים נואלים ונמהרים שחס וחלילה יסבכו את מדינת ישראל ב"מלחמת הצפון" מול מעצמת אירן ובנות בריתה חיזבאללה-לבנון וסוריה. טורקיה מחממת את יחסיה עם אירן ורוסיה. הדבר הופך את המצב לנפיץ יותר. יש למנוע זליגה לכיוון של אובדן שליטה שיביא חס וחלילה למערכה בין ארה"ב לרוסיה. לכן טראמפ בדרך החוצה מסוריה לאחר מיגור דאעש (זאת למורת רוחו של נתניהו שחושב ביוהרה שהוא יקבע לנשיא טראמפ את מפת האינטרסים שלו).
לסיום, ברצוני להזכיר ולהפנות תשומת לב לעובדה שיש לכאורה בהנהגת ישראל הנוכחית כאלה המושפעים מסיפרו הנבואי של העתידן פרופ' דויד פסיג מאוניברסיטת בר-אילן בכותר "2048". בספר זה מנובאת "מלחמת-הצפון" הגדולה של ישראל, שלפי התחזית בספר אמורה להתחולל לכאורה בשנים אלה.
עלינו להתכוונן למניעת האפוקליפסה (אולי "מלחמת גוג ומגוג"). עלינו לפעול לפי הגישה שהכל צפוי אך הרשות נתונה בידינו, במודעותינו ובתובנותינו לשנות את הגורל.
