עוד מעט יגיע היום השישי במניין לימי "צעדת השיבה הגדולה" ברצועת עזה. לפי התכנון היא אמורה להימשך עד 15 מאי, ואז להגיע לשיא של משתתפים. המטרה המוצהרת של הצעד היא להנחיל לתודעה העולמית את "זכות השיבה" של הפליטים הפלשתינים לשטח מדינת ישראל. איך עושים זאת? על-ידי כך שאלפי פלשתינים יצליחו לפרוץ את גדר הגבול, יחדרו למדינת ישראל, יתקעו בה דגלי פלשתין וינציחו "תמונות ניצחון". מטרת יסוד זאת לא הושגה, הודות לצה"ל. אבל, בקרב "על התודעה", הנלווה לקרב לפריצת הגדר, שוב אנו עומדים בפני כמה בעיות מובנות המשחקות לרעתנו ולטובת החמאס, במקרה זה.
הבעיה העיקרית נוגעת לנפגעים מהצד הפלשתיני. איך "העולם" מקבל את המידע על היקף הנפגעים הפלשתיני, הרוגים ופצועים? דרך גורם אחד בלבד: משרד הבריאות הפלשתיני שברצועת עזה. לעולם, אבל, לעולם, משרד הבריאות הזה לא יעשה שום הבחנה בין אזרחים שנהרגו, לבין אנשים המשתייכים לארגוני טרור שונים שנהרגו. הוא מודיע רק על "פלשתינים" שנהרגו/נפצעו. ארגוני זכויות אדם, ממשלות, ארגונים בינלאומיים, מערכות התקשורת העולמיות, מקבלים את המספרים כתורה מסיני, וכראיה ברורה שישראל הרגה/פצעה אזרחים פלשתינים. ב"צוק איתן", למשל, דיווח משרד הבריאות בעזה על כ-3,000 "פלשתינים" הרוגים (יותר ממחציתם, אנחנו יודעים, היו אנשי ארגוני הטרור השונים, רובם מהחמאס).
הצרה היא שגם התקשורת הישראלית, ברובה הגדול, מקבלת את נתוני משרד הבריאות הפלשתיני, ואינה מנסה כלל לבדוק אותם. לפעמים נדמה לי, ואולי אני טועה, שכמה כתבים לענייני פלשתינים ברשתות הטלוויזיה שלנו הפכו ממש לדוברי החמאס.
עיתון הארץ שובר שיאים. הוא מצטט רופאים מעזה המוסרים כי 1,700 פלשתינים נפצעו עד כה מאש חיה של צה"ל! דומני שגם אם חטיבה שלמה הייתה יורה לא היו מגיעים למספר הזה. ובכלל, ביחס לפצועים אין שום הבחנה בין פצוע מאש צה"ל לבין נפגעים מעשן, מחבלות נפילה וכדומה. כולם פצועים והרוגים "פלשתינים" תמימים.
במדינת ישראל קיים כיום, לפי כל הידוע לי, גוף אזרחי אחד הבודק את המספרים של משרד הבריאות הפלשתיני על-מנת להוציא את הנתון כמה מהם הם אנשי טרור לוחמים, וכמה מהם אזרחים רגילים המשמשים להם כמגן אנושי. המדובר ב"מרכז למידע ומודיעין על שם
מאיר עמית" של המרכז למורשת המודיעין. זה נעשה על-ידי מחקר פרטני שמי של כל הרוג. כאשר משרד הבריאות הפלשתיני הציג (נכון ל-11 אפריל )34 הרוגים "פלשתינים", המחקר השמי מצא כי כמעט 80 אחוזים מהם היו פעילי טרור ורובם נהרגו במהלך עימותים אלימים עם כוחות צה"ל בניסיונות לחצות את הגדר.
הנשק המרכזי
אין טעם לשאול היכן מרבית התקשורת שלנו העוסקת בפלשתינים, אבל היכן ההסברה שלנו? למה השמות לא מופיעים במודעות פרסום בכל העיתונים הראשיים בעולם, ברשתות הטלוויזיה?
הבעיה השנייה נוגעת לניפוח האירוע. הופכים אירוע נקודתי לאירוע סביבתי. כך היה עם העיתונאי איש החמאס שנהרג, הנכה בכסא גלגלים והנער בן ה-15 שהפך ל"ילד" שיצא בסך-הכל "לשחק עם חבריו", כדברי אביו. התקשורת אוהבת, מטבע הדברים, את האירועים החדשותיים האחרונים, וכל שונאינו (וגם כאלו בתוכנו) עטים על "המציאה", ואז: ישראל האכזרית רוצחת ילדים, מחסלת באכזריות נכים, ונותנת פקודות לחסל אנשי תקשורת.
הבעיה השלישית נובעת מאחידות המסר השיקרי הפלשתיני. הוא היה מאז ומתמיד הנשק המרכזי של הפלשתינים. לא תמצא דובר פלשתיני, עיתונאי פלשתיני, איש ראשות פלשתיני, מנהיג פלשתיני, שייצא נגד מה שכל עין רואה: שהצעדה אינה מפגן מחאה שקט הנמנע מכל אלימות, נהפוך הוא. זה שהנציבה של
האיחוד האירופי לענייני חוץ עיוורת למתרחש במזרח התיכון ידוע וכבר כמעט מקובל. אבל שאצלנו לא יראו זאת?
ולסיום הערת אגב. ממש בימים אלו נערכים קרבות במחנה הפליטים הגדול "ירמוכ" שבדרום דמשק. המחנה נמחק מעל פני האדמה על-ידי מטוסי בשאר ופוטין; 150 אלף פלשתינים ברחו משם כבר מזמן, נפוצו לכל עבר. לא יהיה להם, כמובן, להיכן לחזור. לאיזה פלשתיניי זה חשוב ומציק? לאבו מאזן? להניה? לצועדים? לארגוני זכויות אדם? לנציג האו"ם למזרח התיכון, מר ניקולאי מלדנוב? מה פתאום! העיקר הוא שישראל רוצחת ילדים פלשתינים.
