הימים האחרונים הם ימים של שמחה וקורת רוח אשר באים לידי ביטוי בשורה של הצלחות כבירות: מאירוח הגירו דה-איטליה, שהראה לעולם את נופיה המקסימים של ארץ הקודש, דרך התבוסה הטקטית שהנחיל חיל-האוויר הישראלי לאירנים, דרך הניצחון בתחרות האירוויזיון, וכלה בטקס העברת השגרירות האמריקנית לירושלים.
נכון לעכשיו נראה שגם תוכניתו הגרנדיוזית של החמאס להבעיר את השטח יורדת לטמיון, אך אירועים אלו מעוררים מספר שאלות מסוימות שהתקשורת לא טורחת לשאול:
הצגת השאלות
1. מה רוצה ישראל להשיג בעזה?
2. למה ישראל לא משתמשת בלוחמה פסיכולוגית לצד מהלכים צבאיים כדי להכריח את האירנים לעזוב את סוריה?
3. למה לא מפתחים את ירושלים שחגגה השבוע 51 שנה לאיחוד העיר?
4. איך תגיב ישראל לדרישות האמריקניות בדבר נתינת מחוות לפלשתינים במסגרת משא-ומתן עתידי?
5. באין הסכם איך פותרים את הבעיה הגרעינית שמציבה אירן לפתחו של העולם?
נכון לעכשיו, אין למנהיגים רעיונות כיצד לפתור סוגיות אלו, אך אני אנסה לעזור להם.
התשובות לשאלות
1. ישראל יכולה לכבוש את הרצועה מחדש ולשלוט בה (כפי שהיא נתפסת על-ידי רוב מדינות העולם), או לחלופין להפיל את שלטון חמאס ולתת לשלטון לגורם מייצב אחר.
2. די ברור שתקיפות ספורדיות בסוריה לא יגרמו לאירנים לוותר על מטרת-העל שלהם שהיא לשלוט על המזרח-התיכון. חייבים להשתמש באלמנטים פסיכולוגיים אחרים שהיוו בעבר את מלחמת הצללים שהתרחשה בין השנים 2012-2009.
3. ירושלים היא העיר הענייה בישראל, בין השאר בשל העובדה שהערבים והחרדים כמעט ולא משתתפים בשוק העבודה. לכן, צריך לתמרץ אוכלוסיות אלו כדי שיעזרו בכלכלת המדינה, וכן לפתח אותה כמרכז עסקים\ספורט\תרבותי שזה לא נעשה מספיק.
4. יכול להיות שישראל תקבל את הדרישות האמריקניות, או לחלופין תדחה אותן. השאלה היא באיזה אופן זה יוסבר למדינה הידידותית ארצות-הברית.
5. באין הסכם יצטרכו רוב מדינות העולם להטיל משטר פיקוח מחמיר על האירניים כדי לנסות לצמצם את היכולת שלהם ליצור טילים גרעיניים, בשילוב עם סנקציות משתקות שיגרמו אולי לציבור האירני למרוד במשמרות המהפכה.
אין ספק שמדובר בשאלות כבדות משקל שעשויות להשפיע על אזורנו בשנים הקרובות, לכן צריך ליהנות כרגע ממה שיש, ולקוות שהעתיד יהיה ורוד כמו שהוא בשלושת החודשים האחרונים.
