אלו ימים טובים למדינת ישראל; אלו ימים רעים לאירן ולמשטר האייתולות שלה החותר להגמוניה אזורית; אלו ימים של מבוכה וחידלון אונים ל"איחוד האירופי" המתגלה במלוא ערוותו המוסרית; אלו ימי מבחן לנחישות וליכולת של ממשל טראמפ לממש את האסטרטגיה עליה הכריז מזכיר המדינה האמריקני, פומפיאו: מלחמה כלכלית חריפה נגד המשטר האירני במטרה לרסק את שאיפותיו האימפריאליסטיות באזור, ולהפילו בסופו של דבר.
אירן כמובן מצהירה שהיא "מצפצפת" על דיבורי ומהלכי ממשל טראמפ, וצריך להיות נאיבי על -מנת להניח שהיא תרים ידיים ותוותר על שאיפותיה האימפריאליות. אבל, צריך לשים לב שאירן חטפה בתקופה האחרונה כמה מכות קשות בתחום השאיפות שלה:
זה התחיל בכך שישראל השמידה חלק ניכר מהמערך הצבאי האירני הישיר בסוריה, שהיא החוליה המרכזית בשאיפות האימפריאליות של אירן. רוסיה עמדה מהצד, והמשטר האירני נותר חסר אונים. כמובן שהאירנים העקשנים יכולים לחזור ולבנות את מה שנהרס. נכון, אבל זה צריך יהיה לעלות הרבה כסף (והוא יחסר להם בקרוב ) ומי ערב להם שישראל לא תחזור ותשמיד את המערך החדש בלילה אחד? אכן דילמה קשה. לדעתי האירנים עשו בסוריה טעות עקרונית: הם הציבו לעצמם שני יעדים שלא ניתן להשיגם בו זמנית: האחד, להפוך את סוריה למדינת חסות שלהם, ופירושו של דבר להביא לייצוב המצב שם, להביא לאיזה שהוא הסדר שלטוני, ולא פחות חשוב: ליצור חיבור יבשתי פתוח ובטוח בין אירן לים התיכון. היעד השני: להפוך את סוריה לבסיס למערכה צבאית נגד ישראל דוגמת לבנון וחיזבאללה. מה שקרה הוא שאירן, בטרם הצליחה לממש את היעד הראשון, כבר התחילה במימוש היעד השני וזה מיד יצר בעיות מול הרוסים ומשטר אסד. אלו האחרונים רוצים לייצב את המצב, לא להביא לדו-קרב אירני-ישראלי שמסבך אותם.
שפיכות דמים
זה המשיך בעירק, שם נערכו לאחרונה בחירת לפרלמנט, ולהפתעת רבים מי שזכה לא היה "האיש של טהרן", ולא "האיש של וושינגטון", אלא האימאם השיעי מוקדתא א-סדר. מתנגד חריף של אירן ושל ארה"ב. הוא ממחיש את הקושי המרכזי של שאיפות ההגמוניה האזורית של אירן: מול המרכיב הדתי השיעי המאחד (מול הסונים) עומד המרכיב האתני הערבי. בעירק הרוב הוא שיעי, אך הוא ערבי! הדרישה של א-סדר היא שאירן תפרק את המיליציות השיעיות הרצחניות בפיקוד "משמרות המהפכה". זאת גם דרישה מספר 7 של פומפיאו מאירן מתוך 12 הדרישות שלו. צפו שם לשפיכות דמים.
וזה המשיך ממש בימים האחרונים כאשר פוטין, בתום מפגש בזק עם אסד, הודיע שיש צורך ש"הכוחות הזרים" ייצאו מסוריה. עוזרו לנושא סוריה פרט שהכוונה היא לאירן, טורקיה, חיזבאללה וארה"ב. כמובן שלא מדובר במשהו אופרטיבי, אך הוא משקף, לדעתי, אינטרס רוסי בסיסי: רוסיה לא מעוניינת לחלוק עם אירן בהשפעה על המשטר הסורי, יהיה אשר יהיה.
ובאשר לאירופה, "אבירת" זכויות האדם, נאבקת בציפורניים, באופן פתאטי, כדי לשמר הסכם גרוע, אך כזה היוצר עבורם אפשרות לרווחים כספיים. ועם מי? עם משטר טרוריסטי, רודני, ארכי דתי קיצוני, התולה אנשים על עמודי חשמל, ושובר ידיים לילדים הנאשמים בגנבת לחם. ותוך כדי כך היא מעלה רעיונות הבל איך להילחם בסנקציות האמריקניות, איך לפצות את אירן.להיכן התדרדרת אירופה? בעוד מאקרון, נשיא צרפת, ושר האוצרשלו, מלאי גאווה שאסור להיכנע לארה"ב (כאילו היא האויב הנורא ), חברות ענק צרפתיות(איר בוס, טוטאל, פג'ו, רנו,וסיטרואן ) מודיעות כבר שהן נכנעות. איך אמר פומפיאו לאירופיות: אתם עכשיו מרוגזים, אבל לא תהיה לכם ברירה בסופו של דבר אלא להצטרף לארה"ב.
קיץ מעניין צפוי לנו.
