לא פעם נתקלים בעלי עסקים בהתלבטות במה להשקיע. הסיטואציה הזו לרוב פוגשת אותנו כאשר הגענו לנקודה בה טוב לנו עם הקיים אבל ברצוננו לפרוץ קדימה ולצאת מהמגבלות שמעכבות את הפריחה העסקית. כאשר אנו דנים בנושא ההשקעה צריך להבין שהשקעה יכולה להיות שיפור טכנולוגי במפעל, הגדלה של מספר העובדים במחלקה או לחלופין השקעה באפיקים פיננסים מניבים עם ההון הקיים. מה שמאגד את כל הדוגמאות היא העובדה שברצוננו להיות בנקודה גבוהה יותר מהיכן שאנו נמצאים היום. לפני שננתח את הנושא נסביר שכאשר אנו מדברים על "השקעה" אנו בעצם אומרים שאנחנו מוכנים לוותר על משאבים בהווה (כסף, תשומות של עובדים וכד') על-מנת לקבל תמורה עתידית שגדולה מקרן ההשקעה.
נבין זאת על-ידי דוגמה פשוטה: כאשר אדם קונה מכונה חדשה או תוכנה חדשנית שאמורה לצמצם זמני המתנה, הוא מצפה שבבוא העת ההשקעה לא רק שתחזיר את עצמה אלא תניב למשקיע רווחים נוספים. זה יכול לבוא לידי ביטוי כך שנמקסם את חומרי הגלם או שנצליח להוציא את המקסימום מההון האנושי בחברה. השאלה המתבקשת היא כיצד באמת נדע שההשקעה הספציפית הזו היא אכן טובה לנו ולא אלטרנטיבה אחרת.
חשוב לדעת, כי מי שחושב שלנהל עסק ויכולת לקבל החלטות קריטיות זה שילוב של תחושת בטן וקמע של חמסה בכיס - טועה ובגדול. צריך להבין שניהול עסק זאת תורה שלמה ואת היכולת לזהות השקעה נבונה נלמד כעת.
ישנם שלושה אלמנטים יסודיים שעלינו להכיר כדי שנדע לקבל את ההחלטה הנכונה
1. רווח בזמן הנוכחי (NPV) - כאשר המנהל הפיננסי של עסק מקבל לידיו 2 תוכניות השקעה, באחת הוא רואה שהרווח (הנקי) הצפוי עתיד להיות 100 אלף שקלים וכנ"ל בהשקעה השנייה. כל בעל עסק מתחיל היה מיד קופץ ואומר שהוא אדיש לשתי האופציות היות שהסכומים שווים. אבל לשמחתו של בעל העסק יש לו מנהל פיננסי שחושב לא רק על הרווח אלא גם על האלמנט השני.
2. זמן - נכון שהסכום זהה בשתי האופציות, אך בפרויקט הראשון התקבולים יגיעו רק אחרי שנתיים לעומת הפרויקט הראשון בו הכסף יגיע בסוף אותה שנה. נבין שהעסקה שעלינו לבחור רחוקה שנות אור מהתפיסה שבעל העסק אוחז בה. אפשר לומר שעל-פי ממד הזמן תקום ותיפול תוכנית השקעה והמשמעויות הן עצומות. לכל עסק יש אוויר לנשימה והוא תזרים המזומנים והאשראי שברשותו. יכול מאוד להיות שמבחינת הרווח שטמון בעסקה - זאת עסקת חלומות, אך התקופה בה נחכה לתקבולים תקשה על הניהול השוטף והסיבה לכך היא שההוצאות יגדלו משמעותית בגלל ההשקעה, אך תקבולים טרם יגיעו. בסיטואציה כזו ישנו סיכוי גדול שמעסקה חלומית נבוא לידי פשיטת רגל.
לרוב למנהל הפיננסי ולבעל העסק אין שפה משותפת ולכן כאשר מנהל הפיננסי רוצה לדבר בשפה של הבוס שלו הוא משתמש באלמנט השלישי.
3. תשואה (IRR) - משמעות המונח היא אחוז הריבית השנתית הממוצעת המתקבלת במידה ונחליט לבצע את הפרויקט. כלומר, הפיצוי בפועל המתקבל מההשקעה בפרויקט. לכן כאשר ירצה מנהל הפיננסים להציג את אפיקי ההשקעה הוא יאמר זאת באחוזים, היות שלרוב זאת השפה אותה גם בעל העסק מבין.
בסופו של תהליך יחליט בעל העסק האם הרווח הצפוי בתקופת הזמן המשוערת תניב לו תשואה שבגינה יהיה כדאי להכנס להשקעה או לבחון אלטרנטיבות.
צריך להבין שהיסודות האלו לא משמשים רק את בעלי העסקים הקיימים, אלא גם חברות סטארט-אפ שמחפשות קרן הון סיכון שתבוא ותשקיע בהן. אותן קרנות צריכות לראות שההשקעה בסטארט-אפ תניב להן רווחים נאים בגין הסיכון הרב שהן לוקחות על עצמם. ישנה חשיבות עצומה לסכום הכסף הנדרש, לזמן החזר ההשקעה וכמובן לתשואה העתידית למשקיעים כאשר האקזיט המיוחל יגיע.
אם נעזוב לרגע את החברות ונעבור לאדם הפרטי שברשותו סכום להשקעה, לרוב הוא יבחון אופציה של השקעה בנדל"ן לעומת השקעה בתיק ני"ע. בשני האופציות יש אופי השקעה שנע בין אופציה בעלת סיכון גבוה לבין האופציה הסולידית, וע"כ לא יעלה על הדעת שהשיקול יהיה איכות העניבה והמשרד היוקרתי בו יושב סוכן הנדל"ן או יועץ ההשקעות. השיקול חייב להיות קר ומובנה ע"פ קריטריונים אמפיריים גרידא כמו שהסברנו.
לא פעם אנחנו שומעים על חברות מצליחות שלפתע לא הצליחו לעמוד בהתחייבויות שלהם ופשטו רגל. זה קורה לעסקים קטנים וזה קורה בחברות ענק והשאלה הגדולה היא האם יכולנו למנוע זאת עוד קודם לכן. חלק מהמקרים באמת שאין באפשרותינו למנוע מכיוון שנעשו טעויות שאי-אפשר לתקן, אך אם נדע לבחון את התוכנית העסקית של ההשקעה באופן מדויק עוד בשלב השרטוטים - נוכל לפסול או לאשר את התוכנית בעוד מועד ובכך כמעט להבטיח לחלוטין את הפירות שיבואו בגין אותה השקעה.
לסיכום נאמר שהשקעה שייכת לכולם, גם לסקטור העסקי וגם לסקטור הפרטי, היא יכולה להיות בתצורה של מכונה גדולה או תוכנה קטנה וחכמה, אך מעל לכל יש לדעת שישנם כלים בסיסים בהם ניתן להשתמש על-מנת לפזר את הערפל סביב איכות ההשקעה והסיכוי להצליח בה.
