הרבה פעמים אני חש שראוי שתושבי הארץ מהמגזרים השונים יקצו הרבה יותר מזמנם כדי לבחון ואף להעריך את פלא חיינו המשותפים בארץ הזו. אלו ימים לא פשוטים שעוברים עכשיו על כולנו. מבט למהפכים הפוליטיים ולרעידות האדמה שמסביבנו רק מחזק את עמדתי שלמרות הכל – פלא אמיתי קורה פה.
יתרה מכך, כל חיינו יחד במדינה הזו ראויים להתייחסות מיוחדת. אני מציע לכל אחד מאתנו לעיין מעת לעת, ודווקא בימים אלו, בנוסח הכרזת העצמאות ולקרוא בעיון, בין השאר:
"מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תקיים שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה, תבטיח חופש דת ומצפון תשמור על כל המקומות הקדושים לכל הדתות – ... אנו קוראים לבני העם הערבי, תושבי הארץ, ליטול חלקם בבניית המדינה".
האם כל זה הושלם? ודאי שלא – אבל תזכרו תמיד שזה הלפיד שמוביל אותנו לאורך כל המסע המשותף שלנו.
בכאב נורא, כנגד זה אני מצטט מאמנת החמאס: "היציאה ממעגל הסכסוך עם הציונות היא בגידה בעיקר, וארור העושה כן", והציטוט הדתי הכל כך קשה "יאמרו העצים והאבנים: הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא, בוא והרגהו". וזה כמובן רק חלק קטן ממסמך השנאה האיומה הזו.
לא קל לנתח את התפתחות הקשר ערבי–יהודי במרחב שלנו. עד 1948 התנהל גידול בשלבים של האוכלוסייה בארץ ישראל. תחת המנדט היה ריבוי ועליה של יהודים, ובמקביל, במידה מסוימת בגלל המאמץ הציוני לפתח את היישוב הציוני, חל גידול מואץ גם באוכלוסייה הערבית. לפני מאה שנה האיום המוסתר היה שהשטח הזה שחיו עליו פחות מחצי מיליון אנשים לא יוכל לשאת בגידול הנוסף של העלייה היהודית. כיום בתחום הזה חיים כ-13 מיליון תושבים, כלומר פי 25, ועדיין יש מקום להתרחבות. ב-1948 היה מצב שחלק המגזר היהודי התקרב בממדיו לזה הערבי, אך לאחר הכרזת החלוקה ערערו מנהיגי הציבור הערבי, בגיבוי של מדינות ערב, על ההתפתחות הזו והיו מוכנים להשתמש בכוח כדי למנוע זאת. כיום זה נשמע מדהים – אבל לו הייתה אז לערביי פלשתין מנהיגות שהייתה מקבלת את תוכנית החלוקה – אין ספק שכל ההיסטוריה הייתה מתהפכת.
חיים מלאים
הכרזת הקמת המדינה גרמה למה שאצל הערבים נקרא "נכבה", תופעה שגרמה סבל לרבים אבל תמיד יש לזכור כי במקביל לסבל הצד הערבי, מעל ל-6,000 מטובי האוכלוסייה היהודית נהרגו במלחמה. מספר זה הווה אז כאחוז מכלל האוכלוסייה.
מאותו מועד, אוכלוסיית הפליטים היחידה בעולם שטופחה ובעייתה לא נפתרה הנה סוגיית פליטי פלשתין. בשנתיים הראשונות לקיום המדינה מספר זהה לפליטים אלו – יהודי מדינות ערב, הוכרחו לנטוש את הכל ולהגיע לישראל. בנוסף, מספר של פי שלושה או ארבעה מכך היו יהודי אירופה, ניצולי האסון הגדול בהיסטוריה העולמית שהגיעו לארץ. כולם נקלטו בארץ ובנו לעצמם חיים מלאים וחדשים.
מבחינתנו, במשך כל שנות קיום המדינה, ולאחר מספר שנות ממשל צבאי, אזרחי ישראל הערבים הנם אזרחים שווים לכל דבר ועניין. אין ספק גם שהם חיים בתנאי חיים ובמציאות פוליטית עדיפה פי כמה לעומת אזרחי מדינות ערב.
בשבועות האחרונים קראתי שוב ושוב את אמנת החמאס. כולה חדורת שנאה ואיום על קיום כל יהודי באשר הוא יהודי. הם גיבו זאת כל העת בבניית מאגר רקטי של עשרות אלפי טילים וכפי שהתברר עכשוו גם בבניית עשרות מנהרות תקיפה שפריצה דרכן יכלה לגרום להרג של אלפי תושבי ישובי הדרום. מנהיגות אש"ף והחיזבאללה גם הן מלבות את הלהבות. אנו עומדים במשך שנים מול מנהיגות מוטרפת שמזינה את סביבתה בהילולא של הרג ומוות, מטפחת ומשקיעה במערכות חינוך שמדגישות את המוות ואת השמדת המהות הציונית. במשך דורות כל התהליך החינוכי מבוסס על שנאה ותאוות נקם וזה מה שהצמיח את הניסיון של השבועות האחרונים לשכנע מאות אלפים פשוט לנסות ולהתפרץ מול גבול ריבוני - מעשה שהינו ברמת טמטום של כנופיות ילדותיות או של ציניות ורשעות וזלזול בחיי אדם ברמות דמוניות שטניות.
בכל העולם הסתערות על גבול ריבוני, תוך שימוש בסיסמאות ובציות אלים, הייתה מביאה לעשרות אלפי הרוגים. רק בזכות התנהלות הגיונית וראויה נגמר ה"תעלול" הזה ב-62 הרוגים בלבד וגם מתוך אלו מעל ל-50 היו לוחמי חמאס.
הוויה דמוקרטית
לחברה דמוקרטית יש זכות מלאה להתגונן בפני אויביה ובמיוחד בפני אלו שמצהירים בגלוי על תוכניות ההשמדה שלהן. אין ספק שלא ניתן להסכים להמשך החיים הרגילים במתכונת זו. מי שמסוגל לתכנן מהלכים שכאלו שלא יתפלא על כך שנעשה כל מאמץ כדי לבלום אותו.
המתח בימים אלו רב, למיטב ידיעתי רוב המגזר הערבי מקבל בחיוב את השתלבותו בחברה הישראלית. צער רב נגרם לכולנו כאשר בשנים האחרונות דמויות כזוהר בהלול או
סייד קשוע ואחרים חשו כאילו נשמטה קרקע החיים המשולבים מתחת לרגליהם. להם אנו חייבים לומר כי אנחנו מודעים לכך שמדובר בבני עמם שסובלים כל כך, אבל גם כשכואב לכם על מצבם של תושבי הגדה או תושבי עזה, תמיד זכרו שמעל לכל אתם גם ובעיקר אזרחי ישראל.
השימוש לרעה שעושים פוליטיקאים ערביים ישראלים בהוויה הדמוקרטית גולשת לעתים למישורים ששום מדינת חוק לא יכולה להכיל. רוב הח"כים הערביים חרגו מכל מסגרת. בכל אירוע טוענים זחאלקה, זועבי, טיבי ושותפיהם בעיינים שוזפות ובפה מלא ארס - על טבח, רצח, אפרטהייד ויוצרים אנטי כנגדם וזאת לא רק באוכלוסייה היהודית. בימים אלו התנהלותה של ח"כ
איימן עודה ונסיון מביש שלה לקידום פוליטי צר על-ידי טיפול בכנסת ישראל בהווית האישה העזתית הנה בלתי קבילה ופוגעת בתפקידה לגבי מעמד האישה בכלל ומעמד האישה הערבייה בפרט.
ישנם הרבה מנהיגים ופעילים במגזר הערבי שנשמעים לדין החוק והדמוקרטיה ומאמצים אותה ולגביהם נאמר אל תטעו ואל תגרמו למצב שיפגע בזהות הישראלית שלכם. אל תתנו יד למי שמנסה לפגוע בקשר הזה כי יש סיכון רב שמי שמנסה לפגוע במדינה, פועל-כנגדה, מסית ומערער על בסיס קיומה - יוגדר כאויב, אל תתנו לדחוק אתכם לפינה הזו. הערבים הינם מיעוט מכובד גם בכמות וגם באיכות ומבקש את השתלבותו במדינה. העדה הדרוזית, קטנה במידתה, אבל נהדרת ונאדרת בהישגייה, ולמרות שגם לה יש השגות הרי בזכות התנהלותה זוכה לכבוד ולהשגים בלתי רגילים.
מה שאנחנו רואים על מסכי הטלוויזיה זו התוצאה – לא הסיבה. לטעמנו, בשנים האחרונות נבחנו הרבה צעדים כדי לקדם פתרון. דוקא בעזה נעשה צעד דרמטי כאשר כנגד התנגדות רבה פונו כל המתיישבים היהודיים מרצועת עזה. התוצאה הייתה השתלטות ברוטלית של החמאס תוך רצח ופגיעה באחיהם מהפתח ואחר כך הפניית כל המאמצים לקידום ה"התנגדות" ולייצור ורכישת רקטות ושימוש בכמיליון טונות של בטון לבניית מנהרות. אין שום הצדקה בעולם שתתן לכם את הזכות להגן על מעשים אלו. מאידך-גיסא, אין ספק שלא נמצאה עדיין הדרך להשגת דרך חיים משותפת והוגנת לשני העמים.
לא ניתן בשום פנים גם להסכים שדווקא כאשר אנחנו מנסים לשמור בראש מעיינינו את זכויות האזרח שלכם ושלנו נתקל בשטח בפעולות של הסתה, הפגנות אלימות, הריסת סמלי שלטון כמו בנקים ומוסדות, מעשי שריפה ודריכה על דגל ישראל, וחסימת צירי תנועה. למרבה הצער, למרות התדרדרות הביטחון האישי בתוך הקהילה הערבית, התגברות שלטון של כנופיות פשע מאורגן וארועי רצח מתועב על "כבוד המשפחה", יש נסיונות לפגוע דווקא בפעולות המשטרה. אחרי האסון הנורא מלפני עשור אסור בשום פנים לחזור לתוצאות שכאלו. עם כל העוינות והטינה אני ממליץ לכל אחד מאיתנו להסתכל מסביב ולראות מה קורה בסוריה ובעירק, איך החמאס מדכא ומשפיל את נתיניו ורוצח את מתנגדיו וכך גם בכל המרחב לראות ולשפוט את מעשי בשאר ודע"ש ואיסיס.
כבשים תמימות
המחזות של הרס מוחלט של חומס, מוסול עראקה וערים ואזורים נוספים. למרות כל הנסיונות להציג את ישראל כמדינה אכזרית, הרי מעשי האכזריות הכי נוראים אירעו בין הקהילות המוסלמיות בינן: נושא העוינות הסונית–שיעית גרר אובדן חיי אדם במעשים ובמספרים מזוויעים, מלחמות אירן-עירק, הטבח שבו טבחו העירקים בכורדים והנסיונות להשמדת היזידים! כיצד האיסלאמיסט הקדוש
ארדואן – רוצח עשרות אלפי כורדים והטובח הפסיכופט, נשיא סוריה הורג מאות אלפים בחרב, בסייף ובגז, בידיו שלו ובידי המסייעים לו. לעומת הנכבה שחלקה נגרמה בעידוד המנהיגות המקומית, השליט הסורי באשר לבדו גרם לפליטות של מחצית עמו ושל מיליונים רבים מאחיו. לעומת כל המעשים הללו, הנכבה - שחלקה נגרמה עקב התנהלות המנהיגות המקומית - אנחנו הישראלים מצטיירים ככבשים תמימות.
ובכל זאת תמיד חשוב לחזור ולעיין במגילת העצמאות ובכל זאת לתת קרדיט ולהיות הוגן לגבי מה שקרה כאן בשבעת העשורים האחרונים.
הדרך שבה בחרו מנהיגים ערביים לשמר את תוצאות מלחמת העצמאות הנה מחרידה. כמו בכל מלחמה שהייתה בעולם, נפרצו גבולות ומסגרות, אנשים נהרגו, משפחות נהרסו ונוצרו בעיות פליטים בהיקפים של עשרות מיליונים, הושלמו חילופי אוכלוסין, עוצבו גבולות חדשים והושקעו ובוצעו פעולות שיקום במיליארדי דולרים. מבחינת הישוב היהודי הרי אירועי 1948 והכרזת המדינה, עם כל הלבטים, היו סוף פסוק. כולנו חיינו כך עד 1967 ורק ניסיון נואל להרוס את ישראל גרם להחרפה נוספת וליצירת "נכסה" ומעגל פליטות נוסף. במשך שבעים שנה, חרף מאבק מזוין בלתי פוסק, ישראל האדירה את עצמה וקידמה בצורה דרמטית את רווחת אזרחיה – כולל אזרחיה הערבים.
מנגד בכל אותם שנים דאגה המנהיגות הערבית לתחזק את מותג הקורבניות ובשיתוף נפשע של האו"מ מנעה כל נסיון לבנות עתיד חדש לאוכלוסייה הערבית. הם גם יצרו מסגרות חינוכיות של שנאה ותקוות הרס. כיום, הדבר הכי משמעותי הוא שמבחינת אזרחי ישראל אין יותר שום מחויבות להחזרת המציאות הקודמת, חד וחלק. חלאס, אין שום תוחלת לכל החלומות על זכות השיבה, ואנו רואים את גבולות ישראל כמעשה מוגמר עם דגש על מדינה יהודית–דמוקרטית שבה כל האזרחים הערביים הנם אזרחים שווים לכל דבר. כל ריטואל המפתח שנשמר עד ליום השיבה – אין לו תוחלת ואין לו סיכוי. פתרון הבעיה הפלשתינית יוכרע רק במסגרת מו"מ ובמגבלות אלו. במקביל, מדינת ישראל והעולם כולו יעשו כל מאמץ לעזרה לפתרון אלו שמוגדרים כפליטים ולשיקום ולפיתוח כל מי שייתן ידו לכך.
בתוך תחומי ישראל, אין לנו שום דרך אחרת למעט חיים ביחד ובדו-קיום ובשוויון מלא ולהמשיך ולטפח את המציאות שבה כל אזרח ערבי יכול להיכנס לכל מקום בישראל וכל אזרח יהודי יוכל לקיים מערכת יחסים בריאה ובטוחה בכל עיר, כפר ואתר ערבי.
מרקם פוליטי
בתא השטח המצומצם הזה, יהיה צורך להתחשב בתהליכים ההיסטוריים כולל תהליך התגבשותה של היישות הפלשתינית. הפתרון חייב להיות בכיוון של שמירה על הייחוד היהודי של מדינת ישראל מחד ומניעת מצב שבו התחום הפלשתיני יהווה איום ביטחוני–קיומי על המדינה הזו.
ולמגזר הערבי–הישראלי יש תפקיד דרמטי להשגת האיזון הזה. לצערנו בשלב הנוכחי הרשימה הערבית המשותפת הנה מתכון לפגיעה בהוויה הישראלית וראוי לפרקה ועדיף פי כמה שבני המגזרים והעדות השונות ישולבו במרקם הפוליטי הישראלי הקיים. למען כולנו אל ניתן לדחוף אותנו לפינות אפלות.
