לא איומים על חיי השחקן ליאו מסי ובני משפחתו הם שגרמו, בסופו של דבר, לביטול המשחק בין נבחרות ישראל וארגנטינה בירושלים, אלא השער העצמי ששרת התרבות והספורט טרחה להבקיע, ככשל גדול לעצמה ולמפלגתה.
כי את האמת לא ניתן עוד להסתיר. בקרב הניטש מול ג'יבריל רג'וב, יו"ר התאחדות הכדורגל הפלשתינית, נחלה
מירי רגב כישלון צורב, כאשר שיחקה לידיו של רג'וב, שעשה עליה סיבוב ניצחון, שכמותו לא זכור זה זמן רב בזירה הישראלית-פלשתינית.
היה זה רג'וב שממנו יצאה הקריאה לביטול המשחק, לאחר ששרת התרבות מירי רגב החליטה להעביר אותו מחיפה לירושלים. רג'וב ראה בכך אקט פוליטי מובהק שהעולם הערבי יסרב לקבלו, וקרא משום כך לבטלו מיידית. לדבריו של רג'וב, הרי שאילו נערך המשחק בחיפה - לא הייתה, מן הסתם, שום עילה לבטלו.
תבשיל עכור
אם יש מקום לדרג את הפדיחות שעשתה מירי רגב מאז מינוייה, אין כל ספק שביטול המשחק הוא זה שעומד בראש הטבלה. מבחינתה של שרת התרבות והספורט זו במפורש קטסטרופה אישית, באשר הביטול מעצבן לא רק את מי שנמנים עם אניני הטעם וצרכני התרבות, אלא גם, ואולי בעיקר, את כל אותם מצביעי הליכוד.
כך או אחרת, ברור מאליו שכל מי שהכדורגל הוא אהבת חייו ושמסי הוא נושא הערצתו, יתקשה לסלוח לשרה מירי רגב על התבשיל העכור שקדחה. ולבסוף ראוי גם לזכור את המשפט היהיר שיצא מפיה, כשהתייחסה לפגישה שלה עם מסי - "נראה מי ילחץ את היד למי" - באשר זה הופך אותה ללא פחות מהלוזרית של השנה.
