מעת לעת אנו נחשפים למעללי מערכת המשפט ושופטיה והתמונה המתקבלת קשה, קשה מנשוא. עיוותים, הכרעות המבזות את המושג "צדק", שרירות לב ואף רוע לב. כך למשל מה שארע בשבוע החולף בנתיב האבות, כך ההחלטה המדהימה לזכות ערבי שתקע סכין בגב אישה יהודייה מאשמת רצח כי "הייתה רק תקיעת סכין אחת" ואז ברח. כך עוד החלטות רבות כולן מקוממות ומעידות על הלך רוח חולני ומעוות אצל המכונים שופטים בישראל.
הבקר נדהמתי (שוב) למקרא הידיעה הבאה: שופטת בית המשפט המחוזי מרכז -
ורדה מרוז, דחתה את בקשת שר הפנים לשלול אזרחותו של מחבל שהניח מטען חבלה באוטובוס בתל אביב וגרם לפציעתם של עשרים וששה אזרחים. ניסיון הרצח בוצע על-ידי המחבל בשלהי שנת 2012 למניינם בעת התקיימו של מבצע עמוד ענן. אך בדרך נס לא הסתיים בנרצחים רבים.
ועתה שימו לב (ושבו חזק...) לנימוקי המכונה "שופטת": "במדד מעשי הטרור... אין מעשה הטרור שביצע המשיב (המחבל, ב.ש.), על-אף חומרתו, חריג וקיצוני.... העותר לא הצליח לבסס את תכלית ההרתעה... .
להשקפתי - אין בה כדי להצדיק שימוש בסנקציה קיצונית של ביטול אזרחות". עד כאן דברי המכונה "שופטת".
ומדוע אני אומר "מכונה שופטת"? אסביר. משופט אנו מצפים לכמה דברים - צדק, משפט, שיקול דעת סביר, שכל ישר, רחמים בעת הצורך ויד קשה בהידרש. ואילו במערכת המשפט שלנו אנו נתקלים תדיר בשרירות, בשיקול דעת שאינו סביר באופן קיצוני, ברוע לב ובהעדר רחמים ו/או התחשבות, באטימות וגם בפלפולים משפטיים המנותקים מכל הגיון או שכל ישר. הכל על-מנת להכשיר את השרץ.
דוגמה כאובה מהעת האחרונה היא ההחלטה המשונה (בלשון המעטה) שניתנה במשפט הזוטא בקשר להצתה בדומא. קבע שם בית המשפט שהודאות שנגבו בעינויים לא תהיינה קבילות אבל הוסיף שהודאה שניתנה לאחר תום העינויים כן תהיה קבילה. והרי ממה נפשך - עצור שעונה והושפל, בהיות איום של המשך העינויים מרחף על ראשו - הודאה כזו קבילה?!
שאריות האמון
וכך מצטברות להן העוולות ה"שיפוטיות" ובמתאם ישיר להצטברותן הולכת מערכת המשפט בצעדי ענק מדחי אל דחי תוך שהיא מאבדת את שאריות האמון אותו רכש לה בעבר הציבור היהודי בארץ הקודש.
מה ניתן לעשות תשאלו, בצדק. לעניות דעתי כמה וכמה דברים. ראשית כל, יש מקרים לא מעטים בהם הרשות המבצעת צריכה להתעלם מהחלטות שרירותיות של הבג"ץ או של המערכת. אם הנכם סבורים בטעות ועקב שטיפת מוח של פוליטיקאים שאין הדבר אפשרי, אפנה אתכם לפרסום נוסף מהעת האחרונה על פיו נתניהו הורה לעצור הריסת כמה מבנים בדווים אותם ציווה הבג"ץ להרוס!!! פשוט כך.... אלא שבנתיב האבות לא מצא נתניהו לנכון לנהוג אותו מנהג שלטוני שבעיני הוא מתבקש ונכון במקרים מסוימים.
מה עוד לעשות? להגביל בחוק את הבג"ץ ולהחזירו לממדיו הטבעיים והנכונים. עת הייתי סטודנט למשפטים לפני המהפכה אותה הנהיג ברק למדונו ש"לא הכל שפיט" ובראש עניינים אלה שאינם שפיטים - עניינים של מדיניות וביטחון. ואילו היום רואה עצמו בית המשפט מוסמך (מכוח מה לכל הרוחות?!) לדון בעתירות המורות לצבא כיצד להתנהל בפעילותו המבצעית. למשל - ביטול "נוהל שכן" שהיה בו כדי להציל חיי חיילינו, למשל - איסור על הריסת בתי מחבלים רוצחים, ועוד רבות הדוגמאות.
ולסיום - להמשיך וביתר תנופה את מה שעושה השרה
איילת שקד הפועלת בעבודת נמלים מושכלת לתיקון פגמים במערכת, לרבות שינוי פני הרכב בית המשפט העליון בפרט וריענון מערכת המשפט כולה בכלל, על-ידי מינוי אנשים ראויים, לאומיים (אין זו בושה, נהפוך הוא) ובעלי שכל ישר ולב יהודי.
