כאשר ניספו חנה ויעקב גילברט במשרפות-אושוויץ, הם הותירו אחריהם בת פעוטה, שאותה השאירו בביתם בעיר ננסי בצרפת. למדלן גילברט מלאו אז שלוש שנים בדיוק ולא נותר לה שאר-בשר כלשהו. "הצלב האדום", שגילה אותה, דאג להביאה לבית-יתומים, שבו שהתה עד שמלאו לה 17 שנה.
השנים הבאות מצאו את מדלן באנגליה, שם למדה כסטודנטית בקולג'. מאוחר יותר, בתום לימודיה, חזרה לצרפת והשתקעה בפריז, שם התפרנסה מעבודתה כסוכנת-נסיעות.
לפני שלושה חודשים ביקרה מדלן בישראל. לאשה החיננית היה זה ביקור ראשון בארץ ובלתי שיגרתי לחלוטין, שכן הוא נועד, בעצם, למטרה מוצהרת אחת: לתור כאן, בישראל, אחר עקבותיו של דודה, האמור להתגורר בארץ מאז שנת 1936.
למדלן לא היו כל פרטים על דודה. אפילו שמו לא היה ידוע לה. כל שידעה הוא שדודה הוא אחי אביה המנוח וכי יצא את צרפת, בשנת 1936, בדרכו לארץ ישראל. בידיה היה מיסמך אחד בלבד, שעשוי היה לסייע, ולו במשהו, באיתורו של הדוד. זוהי תעודת הנישואין של הוריה, שהוצאה בפריז בשנת 1935. שם האב היה יעקב מוסקו. הוא נולד בשנת 1905 בוורשה ועסק במסחר בטקסטיל. שם האם היה חנה, ילידת 1911, גם היא מפולין.
פניותיה של מדלן למרשם התושבים בארץ, כדי לאתר את הדוד, העלו חרס. הפקידים במשרד הפנים הודיעו לה, חד-משמעית, כי הפרטים שבידיה אינם מספיקים לצורך איתור. מאוכזבת ומיואשת חזרה מדלן לפריז, אבל כמוצא אחרון החליטה לפרסם מודעה באחד העיתונים בארץ, ובה הפרטים הידועים לה על הדוד.
ואכן, לצעד הזה היו תוצאות. הדוד אותר כשמואל גילברט, והסתבר כי הוא מתגורר בתל אביב מאז שנת 1933. מצויידת במידע זה חזרה מדלן לארץ, ערב שביעי של פסח, כדי להתארח אצל הדוד האובד. הפגישה בין השניים היתה, כמובן, מרגשת מאוד. עוד באותו יום שמו השניים את פעמיהם ל"יד ושם" בירושלים, ושם ציפתה לה הפתעה מרעישה: היא נדהמה לגלות כי שמה מופיע בספר "יזכור", בין שאר קורבנות השואה. ימים אחדים לאחר מכן, כאשר ביקרו השניים ב"יער ירושלים", נדהמה מדלן בשנית. הפעם הראה לה הדוד שלושה עצים, שנטע לפני שנים, על-שם הוריה המנוחים ועל.. שמה של מדלן, בסברו כי אף היא הושמדה בעת השואה...
