לנו, הישראלים, יש תכונה להתרגש מידיעות לא שגרתיות, שמחייבות אותנו לחשב מסלול מחדש. אחת כזן פורסמה אתמול, כאשר השיח' מחמד עמאדי, המופקד מטעם קטר על שיקום רצועת עזה מאז הסתיים מבצע צוק איתן, אישר שישראל וחמאס מנהלות מגעים להסדרה
הומניטרית משמעותית ברצועת עזה. אלא שלמעשה אין בזה כל חדש. ישראל וחמאס מדברות זו עם זו כל אימת שהדבר עשוי לקדם אינטרסים משותפים לשני הצדדים. כך היה בפרשת
גלעד שליט ובמקרים רבים אחרים בעבר.
מניעת אסון הומניטרי ברצועה וקידום פרויקטים תשתיתיים בעזה הם אינטרס של שני הצדדים. ישראל מקווה בכך למזער את המתקפה התקשורתית הבינלאומית נגדה על הרג פלשתינים ובה בעת מקווה שהתמקדות בשיקום תשתיות ובשיפור המצב ההומניטרי יחייבו קשב שלטוני של חמאס, שבחודשים האחרונים עסוקה בעיקר בהכוונה של טרור על הגדר. חמאס מצידה בוודאי תשמח להקלה משמעותית של סבל האוכלוסייה, דבר שיצמצם את הביקורת ברשתות החברתיות נגדה ויאפשר לה להציג הישגים של ממש לציבור ברצועה, שמשלם מחיר יקר לא רק בדם.
פיצול בין הזירות
כל זה מעט מדי, אך לא מאוחר מדי. לא מאוחר מדי למנוע קריסה הומניטרית שאינה מסייעת לשני הצדדים, אך זהו בבחינת מעט המחזיק את המרובה. האינטרס של שיפור המצב ההומניטרי והאזרחי בעזה לא יספק את חמאס. גם אם שיפור כזה יגיע, ראשי התנועה לא יוותרו על האינטרסים הלאומיים ארוכי הטווח ובראשם השתלטות על המערכת הפוליטית הפלסטשתינית כולה. וזה בדיוק מה שמטריד את אבו מאזן.
ידיעה קטנה, כמעט חסרת חשיבות, שהתפרסמה אתמול בעיתון הערכי רב התפוצה, אלשרק אלאוסט, סיפרה כי הנשיא הפלשתיני נועד עם סלאם פיאד, ראש הממשלה שלו בעבר, על-מנת לבחון את שובו של האחרון לזירה הפוליטית ולמנוע מצב של הסדרה ברצועה, כזו שתיצור בפועל פיצול בין שתי הזירות. מצב שבו ישראל וחמאס מעצבות, באמצעות מתווכים, את המציאות ברצועה, גם אם לטווח הקצר, מייתר עוד יותר את אבו מאזן, המייצג את הרשות הפלשתינית כולה. ולכן, אבו מאזן פועל עכשיו על-מנת לוודא שהוא יישאר חיוני בכל הסדרה עתידית, אם תהיה כזו.
כל זה, בסופו של דבר, מחייב את ישראל להמשיך ולתמרן בין שתי הזירות הפלשתיניות על-מנת להבטיח לא רק שגרה ביטחונית שקטה אלא גם כדי לקדם אינטרסים לאומיים ארוכי טווח.
