אש מן השמים על עזה

לא יכול להיות ספק כי רק הגדרה אחת הולמת את יחסי השכנות בין ישראל לשלטון החמאס ברצועת עזה והיא - מלחמה מתמשכת של הצתות שבה היוזמה נתונה בידי החמאס. עובדה: אלפי דונמים של שדות ישראלים מניבים עולים באש העפיפונים המציתים ללא כל תגובה ישראלית הולמת. במלחמה הייחודית הזו כמעט ואין הרוגים אבל הנזק הכלכלי שהיא גורמת עצום. למרבה הצער הראש היהודי לא מצא עד כה פתרון למצוקה פרט להצעה שישראל תשלם פיצויים לכל מי ששדותיו הועלו באש. בפועל קיימת דרך טובה ופשוטה להשיב מנה אחת אפיים למתקפת עפיפוני האש והיא: להיעזר בכוחות הטבע. למי שאינו יודע במה המדובר ראוי להסביר כי הרוח הנושבת ביום ובלילה לאורך שפלת החוף פועלת בהיגיון ידוע. בגדול אפשר לומר כי בלילה נושבות הרוחות מן היבשה אל הים ואילו ביום הן נושבות מן הים אל היבשה. כדי לדייק יש להבהיר כך: בשעות הבוקר נושבת רוח קלה מדרום מערב אל היבשה, בשעות הצהרים היא נושבת בעוצמה ממערב למזרח ובשעות אחה"צ מסלולה הוא מצפון מערב אל היבשת. את הרוחות האלה ניתן לנצל כדי להשיג אפקט הצתה דומה לזה שיוצרים הכוחות המעופפים של החמאס ולהגיע לתוצאות דומות. הנה דוגמא: אם בשעות הצהריים המוקדמות ייצאו לים עשר ספינות דיג קטנות נושאות עפיפוני אש לכיוון מטרות שטח נבחרות מרצועת עזה וישגרו אותם אל השמים, בדרך הטבע יעופפו עפיפונים אלה אל שמי הרצועה כשהם נושאים עמם את האש המעופפת. בשעה הנכונה יגיעו העפיפונים אל היעדים המתוכננים ואז ניתן יהיה לנתק את חוטי ההנחיה. העפיפונים המוצתים יצנחו אל היעדים המתוכננים להבערה ויציתו את המטרות. האש מן השמיים תאחז בבתים, בשדות תבואה, במטעים, תגרום נזקים כבדים ולא יהיה מי שיפצה את הניזוקים. ברור כי נוכח שיטת ההתקפה הזו ייאלצו מנהיגי החמאס לשקול מחדש את צעדיהם ואולי לצמצם מאוד את שיגור עפיפוני האש או להפסיק אותם כליל. מבחינת ישראל תהיה זו מדיניות של אש מעופפת תחת אש ושוב לא יהיה לישראל צורך לשגר מטוסי תקיפה שיפציצו ויהרסו ואף יחסלו חיי אדם. וזו רק דוגמה, כי ככל שיגדל מספר הסירות שיפעילו את העפיפונים, כך יגדל הנזק. כדי להפעיל את שיטת מתקפת הנגד הנושאת בחובה את האש המעופפת אין צורך בהתארגנות מבצעית רחבת היקף וגם אין בה כל סיכון של חיי אדם. אחרי שיגור העפיפונים הבוערים יכולות סירות הדיג האלה להיעלם מן השטח ולחזור בביטחון אל בסיסיהן.