קרבות עשרת הימים (17-7 ביולי 1948) נועדו לשפר את מצבה האסטרטגי של המדינה הצעירה - לאחר כישלונות מסוימים בראשית מלחמת הקוממיות - ובעיקר, בחזית ירושלים ובגליל. הם תוכננו כשהתברר שגם הערבים וגם היהודים אינם מעוניינים להאריך את ההפוגה.
על הכישלון באצבע הגליל - מבצע "ברוש", שלא שחרר את משמר-הירדן - כתבתי כבר לא-מעט. מבצע "דקל" הצליח לשחרר את נצרת ואת הגליל כמעט לחלוטין מאימת כוחות "צבא ההצלה" של פאוזי קאוקג'י. לעומת זאת, מבצע "לרל"ר" (על-שם יעדיו - לוד, רמלה, לטרון ורמאללה) התעכב, וכשנקרא "דני", הושמט ממנו יעדו העיקרי, רמאללה, ולמרות הכל הוא לא היה הצלחה גדולה.
חטיבת "עציוני" (6) בפיקודו של דוד שאלתיאל (שתוארו היה מפקד המחוז - ממ"ז) הייתה אמורה לפרוץ בעשרת הימים לעיר העתיקה בירושלים, ולשחררה במבצע "קֶדֶם". למרות מורכבותו, נדחה ביצועו כמעט עד הרגע האחרון ללחימה (ליל 17-16 ביולי 1948), ממש לפני פרוץ ההפוגה השנייה.
1
לקראת המבצע דיווחה ההאזנה של שירות הידיעות (ש"י), שיש בהלה ותבוסתנות בקרב הערבים בירושלים.
2 את התוכנית הכין שאלתיאל עצמו. על המבצע הופקד צבי סיני, עוזר קצין המבצעים של חטיבת "עציוני", כיוון שציון אלדד, קצין המבצעים של החטיבה, סירב לשתף פעולה עם מפקד החטיבה כיוון שחָלק על תוכנית "קדם", שהכין המח"ט.
3
למרות המלצת המטכ"ל ומטה "עציוני" לנקוט בגישה עקיפה, ולהגיע לשיח' ג'ראח, בחר שאלתיאל לתקוף את העיר העתיקה בגישה ישירה בפיצול כוחות ולא ריכזם במקום אחד.
הבעיה העיקרית בירושלים הייתה שלכאורה לא הייתה בריבונות ישראל, לפי החלטת האו"ם להופכה לעיר בינלאומית. כתוצאה מכך המשיכו להתקיים בירושלים הארגונים המחתרתיים, "הגנה", פלמ"ח, אצ"ל ולח"י; ואפילו היה לה מושל צבאי ישראלי (ד"ר דב יוסף - לימים שר בממשלות ישראל) וקונסול בתל אביב.
את יעדי מבצע "קדם" חילק שאלתיאל בין הארגונים השונים. אצ"ל נועד לפרוץ לשער החדש, הסמוך למנזר נוטרדם, שהיה בידי כוחותינו, ולהיכנס דרכו לעיר העתיקה.
ל"הגנה" וללח"י נקבעו שני יעדים שאפתניים: להבקיע את חומת העיר העתיקה באמצעות מתקנים מיוחדים - "קוֹנוֹסים", שתכננו טובי הפיסיקאים מהאוניברסיטה העברית בראשות פרופ' יואל רקח, שעבדו עבור חיל המדע (חמ"ד - אביה של רפאל), ויוצר במתקני התעשיה הצבאית בירושלים. הקונוס היה מטען חלול גדול-ממדים, ששקל כ-150 ק"ג, ואורכו כ-70 ס"מ.
4 ה"קונוס" נישא אל החומה במאמץ רב של כמה לוחמים. פיצוצו - כך, חזו הפיסיקאים והמתכננים - יבקיע את החומה, ויאפשר להרחיב את הפרצות, ולהעביר דרכן כוחות עבריים, שישתלטו על העיר העתיקה.
לתכנון המבצע נועצו מתכנני "עציוני" עם היסטוריונים ועם גאוגרפים, שהכירו היטב את חומת ירושלים, שבנה הסולטן סולימן המפואר - וביניהם פרופ' בנימין מזר, פרופ' דוד עמירן וד"ר זאב וילנאי. הם איתרו מקומות, שבהם החומה דקה יחסית, וייקל להבקיעהּ. אל המקומות הללו תכננו להביא שני "קונוסים", שיפוצצו בשלב הראשון של "קדם".
היציאה למבצע "קדם" התעכבה כמעט עד הדקה האחרונה, לפני פרוץ ההפוגה השנייה, שסוכמה עם הליגיון ועם האו"ם. נספח 8 לפקודת "קדם" קבע, לפי הוראת המטכ"ל, להפסיק את האש בשעה 05.45 ב-17 ביולי. בנוסף, הוגבל משך המבצע עוד כיוון ששעת ה-ש' נדחתה ברגע האחרון ל-02.30.
5
כשהכוחות יצאו לדרכם, ב-16 ביולי בליילה, אחרי ריכוך ארטילרי כבד במיוחד, התברר, שקידום ה"קונוסים" אל החומה הנו מלאכה קשה ומסוכנת ביותר. למרות החשיכה, גילו חיילי הליגיון את היחידות התוקפות, והמטירו עליהן אש תופת. הירי של הליגיון החל כבר ב-16 ביולי בערב, ולא נפסק כמעט יומיים וחצי. בירי נפגע שטח כינוס של לח"י, והדבר עורר גל של שמועות, שהממ"ז שאלתיאל תיאם זאת עם הליגיון, כדי להיפטר מיריביו הפוליטיים.
למרות הקשיים, הביאו אנשי גדוד 62 "בית חורון" של "עציוני" את הקונוס שלהם אל החומה, ליד שער ציון, והפעילוהו. פיצוץ המטען החלול עשה רעש והבהק גדולים, אך אפילו לא גירד את החומה, ורק הצחיק את סולימן המפואר. אנשי לח"י הצמידו תחת אש את הקונוס שלהם לחומה, ליד בניין "האחים" (בין שער יפו לשער החדש), והפעילוהו. המטען החלול לא פעל, ולוחמי לח"י נסוגו משם בחירוף-נפש ומתוסכלים מאוד.
6
אנשי אצ"ל הצליחו לפרוץ לשער החדש, אך איש לא בא בעקבותיהם. אצ"ל לא הצליח להשתלט על קולג' דה-פרֶר, העמדה החיונית בגזרה, וקיבל פקודה לסגת.
7
למרות שהקרבות בירושלים נמשכו עוד כיום וחצי, פקדה מפקדת "עציוני" על כוחותיה להפסיק את לחימתם, ולכבד את ההפוגה, בהתאם להוראת המטכ"ל. "קדם" נכשל
8 - רבים אומרים, כצפוי - וירושלים העתיקה נותרה במשך תשע-עשרה שנה שבויה בידי הירדנים, עד ששוחררה במלחמת ששת הימים. כישלון "קדם" הביא להדחת שאלתיאל מפיקוד על חטיבת "עציוני", ומשה דיין, מג"ד 89, החליפו.
האם הפיקו לקחים?
התשובה, כמובן, שלילית. צבאנו ממשיך להסתמך על פטנטים ועל "ג'וקרים" בתכנוניו המבצעיים - למרות כישלונם המבצעי (עיינו בערכים נבי-יושע בתש"ח ו"גשר הגלילים" בתשל"ד). אל"ם דוד לסקוב וצוות הפיתוח שלו בחיל ההנדסה תכננו בשנות השישים מערכת להבקעת חומת העיר העתיקה.
9 הם, כמובן, נועצו בגאוגרפים ובהיסטוריונים, שלמדו היטב את חומת העיר העתיקה, והכירו אותה לפני-ולפנים, אך, כנראה, לא הפנימו את מה שאיתרע ב"קדם".
למזלנו, לא הפעילו את הפטנט של לסקוב במלחמת ששת הימים. כידוע, נכנסו חיילינו לעיר העתיקה דרך שער האריות מבלי להשתמש באמצעים מיוחדים.
