ההתבוללות היא גורם משפיע על עתיד היהדות בארצות השונות. איך ניתן למנוע או לפחות לשנות את המגמה הבעייתית בנושא הזה? ארגון שפועל במספר מדינות מבקש לתת מענה לכך באמצעות בתים יהודיים מיוחדים שבהם ישנה פעילות בעניין מול הסטודנטים והקהילה.
האווירה בקמפוסים של האוניברסיטאות בצפון אמריקה עוינת כלפי היהודים וכלפי ישראל ורוויה באנטישמיות ובאווירה אנטי ישראלית. הסטודנטים היהודיים הלומדים באוניברסיטאות חשופים להטרדות, להתבטאויות אנטישמיות ובעיקר לדיסאינפורמציה רבה באשר להיסטוריה היהודית ולפעולות שנוקטת מדינת ישראל כדי להגן על תושביה.
התמודדות עם האווירה רווית השנאה אינה קלה לסטודנט היהודי שבעצמו מתמודד עם שאלות מהותיות באשר לזהותו היהודית. לא בכדי תופעת ההתבוללות מכונה "השואה השקטה". זוהי שואה המכלה בכל שנה אלפי צעירים יהודיים הנישאים בנישואי תערובת ומתרחקים מהעם היהודי. בקהילות רבות בעולם אחוז ההתבוללות כבר חצה את רף שבעים האחוז של הצעירים היהודיים המפנים עורף ליהדות. בתי לביא הנמצאים ברחבי העולם שמו להם למטרה לעצור את ההתבוללות במגוון פעילויות ותוכניות אשר דרכם הם מחוללים שינוי בזהות היהודית של הצעירים היהודיים בעיר ומשפיעים על עתידם. הם מהווים בית חם ומסגרת תומכת לצעירים היהודיים המקומיים ומעניקים לעשרות צעירים בכל עיר חוויה יהודית ישראלית משמעותית.
בתי לביא מנוהלים על-ידי צעירים ישראלים אידיאליסטיים החדורים במוטיבציה גבוהה לעשות את הכל כדי להעצים את הזהות היהודית של הצעירים, לחזק את הקשר שלהם עם ישראל ולהציל את הדור הבא מפני התבוללות. כך למשל בנושא כדורגלן ברצלונה סרג'יו רוברטו וקורל סימנוביץ' שהתחתנו לאחרונה וגרמו לסערה ציבורית.
דוגמה לשינוי כזה ניתן למצוא בסיפורה של פאינה גרינשפן. גרינשפן, נערה צעירה מבית מתבולל מפרנקפורט הגיעה אל בית לביא כשהייתה בת שמונה עשרה, נערה צעירה שחיה בסביבה מתבוללת. היום היא שומרת שבת, אוהבת את מדינת ישראל ורוצה להתחתן רק עם בחור יהודי. אחד סיפורים המרגשים הם של קונסטנטין דולין ופולינה רפפורט. דולין גדל בעיירה קטנה על-יד פרנקפורט. אמו הייתה יהודייה, אך במשך שנים רבות הוא לא ייחס לכך כל משמעות, הוא לא גר בסביבה יהודית וכל חבריו היו לא יהודיים. אל שליחי לביא בעיר פרנקפורט הוא התוודע כשלמד בתיכון בעיר. הוא ידע שאמו יהודייה ורצה להבין "מה זה יהודי", ולכן יצר קשר עם שליחי לביא שפעלו בעיר.
הוא החל להגיע לבית לביא בכל שבת, לפעמים גם באמצע השבוע, למד עברית ושמע סיפורים רבים על ארץ ישראל. כשהגיע לגיל שמונה עשרה הוא החליט שגם הוא צריך לתרום לעם היהודי ובא לישראל לשרת שנה בצבא. כמוהו גם פולינה שגדלה בהנובן על-יד פרנקפורט, ושלדבריה ידעה תמיד שהיא יהודייה והרגישה מנוכרת לסביבה הלא יהודית שבה היא חיה. היא הגיעה לפרנקפורט כי ידעה ששם חיה קהילה יהודית גדולה יחסית וחיפשה מקום המאפשר לה להעצים את הזיקה היהודית ולהכיר צעירים יהודיים בני גילה. הקהילה היהודית הפנתה אותה לבית לביא בעיר ומהר מאוד היא הפכה להיות חלק ממשפחת לביא בעיר. בעקבות שיחות עם השליחים היא החליטה ללכת לשנת התנדבות בארץ.