שנים שאני מתבונן בדאגה גוברת והולכת כיצד מדינת ישראל מדרדרת ומדורדרת מדחי אל דחי מבחינה ביטחונית והרתעתית.
לפני שנים רבות, כנער צעיר לפני גיוס, "זכיתי" לחוות את מלחמת ששת הימים מהעורף האזרחי שלה. אני זוכר כאילו זה קרה אתמול, את ההכנות והחרדות, הנוער שהתגייס למלא שקי חול על-מנת לדפן ולהגן על מקלטים, בתים ותושביהם. השקט הצורם פשט ברחובות העיר הגדולה ביום ובלילה. אלה שנשארו מאחור ולא גויסו התפללו בבתי הכנסת בחרדת קודש, והנשים התפללו בבתיהן לשלום כל הלוחמים ובמיוחד לשלום בני משפחותיהם שהיו בחזית. הפחד והחשש הורגש בכל פינה.
אז, בניגוד גמור לקדמה של זמננו, לא היו פלאפונים או אינטרנט. מי שהקשיב לרדיו בבית או לטרנזיסטור (רדיו נייד, למי שלא מכיר), האזין בחרדה רבה ל"קול הרעם מקהיר" מצד אחד, ולקול ישראל מהצד השני. לדעתי, התעמולה השקרית של "קול הרעם מקהיר" מהדהדת עד היום באוזניי ותיקי הישוב. קשה מאוד לשכוח את ההתפארות המחליאה, ההתרברבות והשקריים של דוברי האויב הערבי. "דיווחים חיים" משדות הקרב על ניצחונות מפוארים, כיבושים וטבח חיילים ישראלים היו מעשה שבשגרה ובאינטנסיביות מטורפת, כל אלה גרמו למאזינות ולמאזינים בעורף לפקפק בדיווחים הישראלים ולגרום לחרדה עמוקה המשבשת את המחשבה הרציונלית.
אין ספק שבסופו של דבר מלחמת ששת הימים הייתה ניצחון מוחץ שהדהד בכל קצוות העולם והעניק למדינת ישראל וללוחמיה כבוד והערצה עצומים. אבל מלחמה זו הייתה גם נקודת מפנה חדה בהתנהלות ממשלות ישראל ואזרחיה לדורותיהם. רסיסיי האופוריה של אותו ניצחון ליוו ומלווים אותנו (לאלה שחוו וזוכרים) עד עצם היום הזה, במודע ובתת מודע, תוך כדי מחשבות וספקות על ההישגים והטעויות שנעשו תוך כדי ולאחר המלחמה.
דא עקא, מאז ועד היום, בניגוד גמור למצופה ולהפקת לקחים הגיונית, מדינת ישראל לא הצליחה להפסיק את אותה המלחמה. המלחמה נמשכת בעצם מאז מלחמת העצמאות ולפניה. לשלל שמות יצירתיים זכו מלחמות ומבצעים חדשים, כל מלחמה או מבצע עם הישגים וטעויות, אבל עושה רושם שבכל מלחמה ובכל מבצע במקום להתקדם להרתעה ורגיעה, מדינת ישראל נסוגה יותר ויותר גם בהרתעה וגם בהקניית שקט ביטחוני ארוך טווח. הייתכן שההנהגות לדורותיהם לא רוצים שהמצב יפסק, האומנם נוח להן להיות במצב של מלחמה מתמשכת מסיבות עלומות שונות ומשונות?
אין חולק על כך שרוב אזרחי ישראל שואפים מאז ומתמיד לשלום ושלווה, אבל אנחנו לא לבד במזרח התיכון, אויבנו הערבים והמוסלמים חושבים אחרת מאתנו, מחכים להזדמנות הנאותה לשחוט אותנו וכך הם מצהירים בלי בושה כל הזמן, השכם והערב, רק צריך להקשיב ולא רק לשמוע את מה שהתקשורת הישראלית רוצה שנשמע.
משפט חשוב
לצ'רציל מיוחסת אמירה מעניינת וחשובה, וכך אמר: "ממשלת הוד מלכותו חשבה שעליה לבחור בין השפלה לבין מלחמה - היא בחרה בהשפלה, והיא תקבל גם מלחמה". אני רוצה לחזור ולהדגיש שוב:
"ממשלת הוד מלכותו חשבה שעליה לבחור בין השפלה לבין מלחמה - היא בחרה בהשפלה, והיא תקבל גם מלחמה".
קחו רגע ותחשבו על משפט חשוב זה. שימו לב, מה שקרה אז זה בדיוק מה שקורה היום כאן במדינת ישראל, פעם אחר פעם! כך בדיוק נוהגות ממשלות ישראל לדורותיהם מאז מלחמת ששת הימים ועד היום! ייתכן מאוד שבגלל לחצים פוליטיים עוינים ואנטישמיים במיוחד מתוך הבית, אבל התוצאה אותה תוצאה בדיוק!
מדינת ישראל מושפלת שוב ושוב על-ידי אויבים מבית ומחוץ, הממשלה 'מכילה' (שימו לב למונח שהמציאו עבורנו: "להכיל") את ההשפלה, ולימים אנחנו מקבלים גם את השפלה וגם את המלחמה. כמובן במלחמה יש הרוגים, יש פצועים, יש נכים, יש פגיעה כלכלית, אבל באופן מוזר ממשיכים הלאה, ממתינים ומזמינים לכאורה את השפלה והמלחמה הבאה.
אני רוצה לצאת מנקודת הנחה (אולי תמימה) שלא יושבים רק טיפשים בממשלה ובכנסת ישראל, בוודאי שלא במערכת המשפט הבכירה, אני מניח שלפחות לחלקם אמור להיות שכל והגיון בקדקוד, אז מדוע זה נמשך? למי המצב הזה נוח? מי מרוויח וכמה מכל מלחמה או מבצע? מישהו פעם אמר: "חפש את הכסף", אבל במקרה זה אני מפקפק. אינני רואה מישהו בהנהגה, בצמרת בתי המשפט ו-או בצמרת הביטחונית לשלוחותיה שחסר לו כסף או רכוש, נהפוך הוא, עושה רושם שרובם ככולם מסודרים כלכלית די והותר, הם ומשפחותיהם.
אז מה בכל זאת קורה? האם יכול להיות שיש בהם כאלו שחוששים ממשהו או ממישהו? מאוימים? אולי בכלל שתולים מזה עשרות שנים על-ידי גורמים עוינים, ממתינים ליום פקודה? זה נראה ממש כמו קונספירציה הזויה הלקוחה מסרט מתח הוליוודי. אזרחי ישראל התמימים רואים בתדהמה כיצד בכירים ביותר בצמרת הביטחונית, הופכים פתאום את עורם והופכים למשהו אחר בכלל, פתאום הם נגד המדינה ואזרחיה, פתאום מזדהים ולכאורה גם מסייעים לאויב שעד לא מזמן רדפו עד חורמה! פולטים בפומבי משפטים הזויים שאיש אינו מאמין, כולל הם עצמם, שהם באמת מאמינים במה שאמרו! הכל נראה הזוי עד כדי טירוף!
אז מה המסקנה? לדעתי זה עצוב מאוד אבל אין כאן ממש מסקנות. סיני חכם אמר פעם: "לא ניתן לבנות וילה על יסודות של צריף רעוע...".
