גאווה או בושה

כבר לפני תשעה באב נודע שביום הקדוש יפעלו הלהט"ב ותומכיהם ברחבי הארץ וברחובה של עיר לקידום התמיכה בנטיותיהם ובמה שהם תובעים כ"זכויותיהם". לעולם לא אחדל מלהתנגד לתופעה הזו שבעיני רבים היא מגונה ומחטיאה וכמדומני שאין בנמצא יצור חברתי נורמטיבי שיחלוק על ההגדרה המינימליסטית דלקמן - "סטייה מנורמה חברתית רצויה", שכן הלהט"ב (הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים ובי סקסואליים) היא תופעה שבאם תתפשט חלילה ותסגה - תהפוך לאיום ממשי על אושיות החברה, כאמור לעיל. במהלך שעות הערב המאוחרות האזנתי לרדיו. למרבה החרפה היה הדיווח על אירועי היום מוקדש רובו ככולו ללהט"ב ופועלם. הפגנות התקיימו בשעות היום ברחבי הארץ ושיאן היה בערב בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, עיר שהוכתרה לפני כמה שנים כיעד תיירותי מספר אחד בעולם למי שמכנים עצמם "קהילה הגאה" - אוי לבושה!! בשולי הדברים ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, דווח ברדיו על החייל אביב לוי השם יקום דמו שמסר את נפשו על הגנת המולדת, מעט על נבחרת כדורסל שזכתה באליפות אירופה, וגם על מזג-האוויר. אף מילה על היום הקדוש, אף מילה על החורבן, אף לא אזכור של האבל של היהודים על חורבן בית המקדש. ואילו על ה"קהילה הגאה" ופועלה - דיווחים לרוב, כולם אוהדים, כולם מפרגנים, כולם מתבטלים מפני הכוחנות של הלהט"ב, כוחנות המלובה והזוכה להעצמה על-ידי תקשורת שאבדה מכבר את ערכיה ומוסריותה. וראה זה פלא, מלבד כל מה שיש לומר על התופעה הנלוזה והמחטיאה הזו - דבר אחד "קטן" נשכח מלב - טובת הילד. והרי מוסדות הרווחה, הרשויות המקומיות, מערכת החינוך ובראש כל אלה מערכת המשפט - כולן כאחת מדגישות בכל הזדמנות שהשיקול המכריע (בענייני אישות, גידול ילדים, ההחזקה בהם ורווחתם של הילדים) צריך להיות טובת הילד. והאם יש לך דבר פשוט מהאמת הצרופה והנצחית בכל הדורות על פיה טוב, ראוי ונכון הדבר שילד, כל ילד, יגדל להורים נורמטיביים ולמשפחה נורמטיבית בה יש אב ואם? השאלה הנ"ל היא כמובן אלה רטורית, אלא שבחלקים מהחברה הישראלית מכה הטירוף הזה כמו מחלה ממאירה ונראה שאין לו גבולות. התקשורת מתהדרת ב"נאורות" שכולה זיוף ושקר, סוגדת ל"קהילה" ופועלת באינטנסיביות להאדירה ולקדמה. פוליטיקאים הניצבים כעלה נידף נוכח התקשורת ממהרים ליישר קו בתמיכה בסטייה מהנורמה הרצויה והבריאה, מערכת המשפט מניפה את דגליה בראש חוצות - כולם בעד ה"קדמה", כולם בעד ה"נאורות". כולם נגד ה"חושך", נגד "הנבערים מדעת", נגד הפרימיטיביים הדתיים. כולם כאחד נגד אבא ואמא. אחת הבעיות הגדולות היא שהמכבש התקשורתי והתעמולתי הזה מקלקל נוער תמים הנחשף לתופעה ומתרגל להתייחס אליה כאילו הייתה טבעית, טובה ואף רצויה. נוער זה, תמים, סקרן ובעל פתיחות, בתמימותו אינו יודע אחרת. הראו לי מחנכים ובתי-ספר המתריעים נגד הסטייה מהנורמה, המציאו לי תוכניות טלוויזיה המתריעות מפניה, הראו לי פוליטיקאי המתריס מזהיר ועומד בשער על-מנת להציל. כמעט שאין. בוודאי לא בחברה המכונה חילונית, בוודאי לא במדינת תל אביב "היעד התיירותי מספר אחד בעולם ללהט"ב". נחזור ונבהיר את שאמרנו לא פעם בעבר. המאבק הערכי והמוסרי איננו בהכרח נגד חברי הקהילה הזו כפרטים. בתור יחידים הם זקוקים לסיוע, להכוונה, לעזרה ולעיתים לריפוי. יש לא מעט אמפתיה לנער מבולבל שהוסט מהדרך, לבחורה הנכנעת לזרם התודעתי המורעל, לגברבר הנמצא בשלבי גיבוש זהותו המינית ונופל בפח. כל אלה כיחידים אינם מהווים איום על החברה, אלא זקוקים לסיוע מצידה, לשיקום, הכוונה ותמיכה. הידעתם, למשל, כי יש רבים המעידים על כך שבחלוף 10 עד 12 שנים מיום הניתוח לשינוי מין אצל טרנסג'נדרים, מתפתחים אצל אחוזים ניכרים מהם רגשי חרטה ואף דיכאון עד כדי תחושות אובדניות? ומי יהיה אז לצדם על-מנת לסייע ולהפוך את מה שהנו בלתי הפיך? "המגדר" שהיה לאסוננו ל"אייטם" מקובל בחברה "הנאורה", משבש את סדרי הטבע ומאיים להפוך את החברה למשהו אמורפי, א-מיני, חסר זהות ומנותק ממציאות הטבעית והאנושית על פיה נברא העולם ובה הוא מתקיים. כך "האחר הוא אני", כך אישה שווה לגבר (גם ביחידות לוחמות בצה"ל), כך יש מדינות בהן הגיעו לאבסורדים שאין הדעת סובלתם. בקנדה למשל מוקע מי שאומר "הוא" ו"היא". ה"תקינות הפוליטית" תובעת לומר "זה" - "it" בלעז. הטירוף בשיאו! וכאן בישראל הלהט"ב ובעלי תיאוריות המגדר מושכים את החברה כולה לאותו כיוון. אגב, המאבק מנוהל, ממומן ומלובה על-ידי גופי שמאל קיצוני. כך תמצאו מתאם גבוה בין התומכים באויב הערבי, במסתננים הלא חוקיים מאפריקה ובמה שמכונה "מדינת כל אזרחיה" - לתומכים בלהט"ב. המאבק אותו עלינו לנהל, ללא פשרות, הוא כנגד ה"תנועה" הפוליטית והכוחנית העושה שמות בחברה תוך ניסיון לקעקע את יסודותיה הבריאים. המשימה אינה פשוטה, שכן השופרות העיקריים (תקשורת, פוליטיקאים ומעצבי דעת קהל ריקים מערכים) משתפים פעולה עם ה"קהילה" הזו. אלא שבהעדר כל ברירה, נלחם בהם עד חורמה ונאחז בכל אמצעי חוקי בו ניתן לאחוז. נתייצב מולם בכל חזית, נוקיע ונגנה. לא ניתן להם לקדם חקיקה "שוויונית" שהיא בעצם חקיקה של כיליון ושמד. לא נאפשר להם לדון תינוקות וילדים להיות חיים כבסדום ועמורה במסגרת שאינה על-פי צו הטבע. לא נאפשר להם להשחית את הנוער, לבלבל את הבוגרים ולאמלל רבים. זהו מאבק ערכי מהמעלה הראשונה. מאבק בין חפצי החיים לבין המובילים לכליה ומוות של האנושות. מאבק בין המקדשים את התא המשפחתי הנורמטיבי לבין המבקשים לפוררו, מאבק בין הטוב לרע ובין האמת לשקר.