חוק הלאום: לא גזענות, אלא הזכות להגדרה עצמית

האם חוק הלאום הוא הכרזת העצמאות של מחנה הרוב בישראל נגד הניסיון ארוך השנים להכתיב לו את זהותה של ישראל וחוקיה, באמצעות מיעוט בלתי נבחר בבית המשפט העליון ובאמצעות קובעי הטון מטעם עצמם בתקשורת ובאקדמיה? נקווה. ימים יגידו. לפי ההיסטריה שמייצר השמאל על שופריו הבלתי נגמרים, נדמה שפגענו בנקודה המרכזית: המאבק על זהותה היהודית של מדינת ישראל. חלק מאיתנו חשבו שאחרי 2,000 שנה יוכלו להקים פה מדינה אירופית שיהדותה מתבטאת רק באוכלוסייתה. אבל עַם בן אלפי שנים לא יכול לברוח מזהותו ומהעיסוק בה.

לא שמעתי עד-כה אפילו טיעון רציני אחד נגד חוק היסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי. רק קללות, נאצות וקלישאות ילדותיות, וכמובן בכי ועלבון. קוראים יקרים, קראו את החוק במלואו (הוא קצר); זה הנסיוב הכי טוב לחיסון בפני התעמולה התקשורתית. חוק הלאום מגן על ישראל מפני הסכנה שבהפיכתה למדינה דו-לאומית וגם מפני הכיוון שאליו דחף השופט אהרן ברק - מה שמכונה בלשון האקדמיה "מדינת כל אזרחיה", אבל למעשה מכוון ל"מדינת כל לאומיה". לולא החוק הזה, בסופו של תהליך, אזרחי ישראל הערבים היו דורשים אוטונומיה לאומית. הם דורשים זאת כבר עכשיו, אבל בלי חוק הלאום, דרכם הייתה סלולה.

אין פה שום פגיעה בזכויות הפרט או בזכויות האזרח. בישראל כולם שווים בפני מערכת החוק. אבל חוק הלאום שונה; הוא חלק ממכלול גדול, שיבוא לידי ביטוי בחוקה העתידית; לכן הוא לא עוסק בשום דבר חוץ מסוגיית הלאום. בעניין הזה אין שוויון, יש מקום במדינת ישראל רק להגדרה לאומית אחת: של העם היהודי. חוק הלאום נמצא באותה משפחה של חוק השבות. "אפרטהייד", צייץ אתמול על חוק הלאום כותב ותיק. לפי ההיגיון הזה, גם חוק השבות הוא אפרטהייד (ואני מכיר את הלוליינות המשפטית משמאל להצדיק את חוק השבות). אוי לבושה!

לא גזענות יש פה (עפר לפיהם של המכנים זאת כך), אלא הזכות הפשוטה והטבעית של העם היהודי למדינת לאום יחידה בעולם כולו. מי שמתנגד לזה, הוא הגזען, משום שאינו מקבל את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית בלעדית, בעוד אין לו בעיה לתמוך במדינה פלשתינית ללא יהודים (יודן ריין). בשולי ההתנגדות לחוק הלאום נמצאת גם ההתכחשות ליהודים כעם וכלאום. סעיף 19 באמנה הפלשתינית קובע שהיהודים אינם עם אלא דת. לכן הם לא זכאים לארץ משלהם. אתם מבינים באיזו סירה נמצאים המתנגדים לחוק הלאום?

אסור לגעת בחוק הלאום ולא לשנות בו דבר, אבל אני בעד חוק מיוחד נפרד לטובת הדרוזים ומיעוטים נוספים שקשרו ברית דמים בינם לבין העם היהודי. כבר שנים אני דוחף להקצאת תקציבים גדולים להם יותר מאשר ליישובים יהודיים. אבל לחוק הלאום אין קשר לכל זה; הוא עוסק בסוגיית הלאומיות היהודית של ישראל. לדרוזים אין שאיפה לאומית ולא רצון למדינה עצמאית. משום כך, חוק הלאום לא נוגע להם. מי שאומר שזכויות המיעוטים נפגעו כהוא זה - משקר. אגב, רק מדינה יהודית תשמור על זכויות האזרח והאדם של המיעוטים בתוכה. די להביט בסביבה האזורית כדי להבין זאת. מתנגדי חוק הלאום צריכים להחליט מי מוביל אותם; האם איימן עודה הוא מנהיגם?

הוויכוח הלוהט על חוק הלאום פותח לרווחה את הדיון שהודחק ודוכא בשיח הציבורי במשך שנים: היהדות לא כדת אלא כציוויליזציה, ומרכזיותה של מדינת ישראל באחריות להמשכיותה. על זה מגן חוק הלאום. למיעוטים בישראל יש הזכות לחיות בתוך הציוויליזציה האדירה הזאת שהעמידה לעולם את אוצר הידע, החוכמה והטקסטים העצום הזה, ששום אומה לא העמידה כמותו לצאצאיה. אנחנו חולקים זאת עם כל העולם, אבל כדי להמשיך לשגשג גם מבחינה תרבותית ודתית, חובה עלינו לשמור על הבית הלאומי שלנו. שבענו די נדודים בגלות. גם לשם כך בא החוק.