התשובה הימנית
זוכרים את התנגדות השמאל (איך לא) להקמת אוניברסיטת אריאל והכרה אקדמית בה? והִנה לא רק שהאוניברסיטה מוּכרת כמוסד אקדמי, אלא עתה נכבש שיא חדש - פתיחת בית הספר לרפואה, שֶאף הוא עורר התנגדות פוליטית עזה.
כמה סמלי הדבר שהמוסד הרפואי נחנך בימים אלה ביו"ש, מעֵבר לגבולות הקו הירוק, בסמיכות להנפת דגלי פלשתין בישראל, בלב תל אביב, וּלהכרזת 'יום האפרטהייד' בעקבות חוק הלאום. האין זו תשובה ניצחת למזימות הפלשתיניות לחסל את המדינה, וניצחון מוחץ נגד חֲרָמוֹת הבד"ס העולמי והישראלי (בדמות השמאל הקיצוני) ולאידיאולוגיה של ארץ ישראל השלימה? לא, לא תנצחו אותי, כלשון המשורר.
הממשלה אשמה
חשבתם שהנפת דגלי פלשתין בלב העיר העברית הראשונה תהיה אות הסיום ל'הפגנה' נגד חוק הלאום? אז טעיתם. מתברר שזו רק הסנונית הראשונה ויריית הפתיחה. כאילו שלא די ב'יום הנכבה' ההיסטורי, בעידוד נשיא מדינת ישראל(!), ראובן ריבלין, עכשיו תקבלו את 'יום האפרטהייד' השנתי. המשטרה שאיפשרה את הנפת הדגלים הפלשתינים בכיכר רבין, תקבל פרס לרפיסותה בדמות הפגנה פלשתינית המונית שנתית במדינת היהודים, שיש להניח שלא תהיה בדיוק הפגנה שקטה, ותצטרך להתמודד מול תופעות אלימות אם לא תעצור זאת בזמן.
אולם לא פחות יש להפנות אצבע מאשימה כלפי ממשלת ישראל שריפדה על שטיח אדום את דרכו של פרלמנט עזה או רמאללה בדמות הרשימה הערבית (ובעצם הפלשתינית) המשותפת האנטי ישראלית אל הכנסת היהודית. במקום להחרים את הרשימה העויינת (לפחות כמו את ח"כ מאיר כהנא המיתולוגי), איפשרה לה להישבע אמונים כוזבים למדינה, כשחרב פיפיות בידה, ולצחוק כל הדרך אל חשבון הבנק המנופח, ועל הממשלה הפרייארית של האויב הציוני. וזה קורה רק בישראל.
הצביעו ברגליים
קהילת להט"ב הכריזה קבל עם ותקשורת על המצעד ההיסטורי הצפוי הגדול ביותר בתולדות העיר ירושלים. והעוּבדות טפחו בגדול על פני הקהילה. אם בשנה שעברה השתתפו כ-25 אלף צועדים, השנה היא נאלצה להסתפק פחות ברבבה(!), ב-15 אלף בלבד, כפי שדוּוח על-ידי המשטרה.
נראֶה שמסע יחסי הציבור האגרסיבי של הקהילה פעל כבומרנג נגדה ושיחק לידי המתנגדים. הירושלמים הצביעו והדירו ברגליים, והצדיעו לעיר הקדושה, בירת ישראל והתפוצות.
