את הטור אני כותב מיד עם נחיתתי מאומן שבאוקראינה, ובעצם עם נחיתתי למציאות הישראלית היום יומית. כדרכם של מסע קודש או מסע רוחני, איך שכל אחד ירצה לקרוא לזה, קשה לחזור פתאום לשגרת היום יום של בית, עבודה, ילדים, כביסה, כלים, בעיות (אני יותר מתעסק בשניים שלושה הראשונים). ארבעה ימים ביחד עם קבוצה טובה של אנשים, שנדמה כאילו שאתם מכירים כבר שנים. קצת מצטער, שאלו לא האנשים שמלווים אותך ביום יום. בלי מסיכות ובלי תחפושות.
מבלים שבת שלימה של ארוחות שבת ארוכות, עם שירי קודש ודברי תורה. דברי תורה נעימים שנאמרים מפי אנשים שדווקא ביום יום לא מדברים הרבה. מתוך ביישנות, או כי הם לא חושבים שיש להם מה לומר. ודבריהם נעימים לי, יותר מהרבה הרצאות ששמעתי בחיי. מנסים להתגבר על הרעש, שמגיע מכיוון הקבוצה השנייה שסועדת בסמוך אלינו. אוקראינה. ארץ גדולה ושטוחה. הנסיעות בין ציון לציון הן ארוכות, ומשאירות לך זמן קצת לחשוב על עצמך ועל בעיות הגב שלך. ברקע מתנגן שירו של בנימין לנדאו "אור בהירות הדרך", מבוסס על דברי הרב נחמן שאמר לתלמידיו "אני רואה את אור בהירות הדרך לאורך כל הדרך כשאתם נוסעים אליי".
מעל למיליון וחצי יהודים חיו באוקראינה לפני מלחמת העולם השנייה. רובם נרצחו בדם קר. הנאצים ועוזריהם, עד לא מזמן שכנים של אותם יהודים, חברים לעבודה ולספסל הלימודים הפנו עורף וירו לחבריהם בעורף. באומן עצמה, יצאנו לבקר בקברו של רבי שמשון ברסקי - מחבר העצות המבוארות, הקבור במישור שבו נקברו אלפי יהודים ביריות וכוסו בעפר על-ידי רוצחיהם. אוקראינה היא ארץ שבה הזמן עמד מלכת. ארץ עניה ולא מפותחת. ארץ שיכולה הייתה להיות ארץ מתקדמת ומפותחת, לא פחות ממדינות אחרות. רק שחסר בה הראש היהודי. חסרים בה מיליון וחצי ראשים של יהודים, שיכלו ללמד אותם משהו על חקלאות מודרנית, על טכנולוגיות מים וחשמל. עמודי החשמל שם נמוכים ומסוכנים, ומכשירי החרישה ישנים ולא מתאימים. זו ארץ משופעת במים ובגידולי אדמה, אך נדמה שאת העושר הזה, אין מקום שאפשר למצוא אותו.
מידי פעם חולף בכביש הארוך והלא מסומן רכב יוקרתי, בולט בין רכבים ישנים שאני זוכר שראיתי כשהייתי ילד לפני מעל לשלושים שנה. משכורת ממוצעת של מאה חמישים דולר לחודש. ובאומן כבר מוכנים התושבים המקומיים להתפנות מבתיהם הקטנים, ומשכירים מיטות לעולים לקבר, במחיר של מאתיים דולר ומעלה למיטה. שלושה לילות של שכירות, מסדרת להם שנה שלימה של חיים טובים יותר. יש להם אינטרס לשמור את זה. ארץ עם המון בעיות כלכליות ובלי ציפורים. זו מרתי שמסיבה את תשומת ליבי לכך, שאין ציפורים בשמיים. כאילו נעלמו להם ולא חזרו יותר. פרפרים יש המון. אולי נשמות הנרצחים. מספרים שרבי נחמן ביקש, מאתיים שנה לפני קרות השואה להיקבר דווקא באומן, כדי לתקן את נשמות היהודים שיירצחו כאן פעם.
קודש וחול
המדריך שלנו - איש מקסים ומלא ערכים שעבר את כל תהפוכות החיים עם הסיפור של לוחם סיירת מטכ"ל, שיוצא לחפש את עצמו יחד עם אשתו בהודו ומוצא את היהדות עם גדול המחזירים בתשובה הרב נחמן. קשה לתאר את המהפכה שהרב חולל בעולם היהדות. את העובדה שבחור צעיר כבן שלושים, גורם לראשי קהילות ולרבני קהילות לעזוב את תפקידם ואת כל מה שהאמינו בו בחייהם וללכת אחריו לעולם אחר. עולם תוכן שעדיין לא מוכר, עולם שנותן להם מנה של ביזיונות וחרפות. והם לא מוותרים. רבי נתן - גדול עולם בפני עצמו - מוותר על הכל רק כדי להיות שליח של רבי נחמן להפצת תורתו.
"בלי לדעת שום דבר בלי להבין כלום מכלום מוצאים את עצמנו קמים ועוזבים את הבית. אור בהירות הדרך זורח עלינו ואת תוהה לאן הולכים בנייך. אל נא תבכי ארץ אהובה". כמה גדולי עולם ומנהיגי החסידות קבורים באדמה זו. רבי לוי יצחק מברדישטוב. רק כמה עשרות של יהודים נותרו במקום. יהודי אחד מבוגר מאוד מנסה לתחזק את מבנה הקבר ולהפוך אותו למשהו שראוי שיבקרו בו. הקבר נמצא בלב בית עלמין שהושחת כולו על-ידי הנאצים. מצבות שלמות חוללו ונלקחו לאתרי בניה. אני מביט על המצבות הללו. כל אחד מהם הוא סיפור חיים של תורה, משפחה, אהבה, אכזבה וחלומות. ואין מי שיעצור אפילו לרגע ויקרא. רבי לוי יצחק שמלווה את ספרי הספרות שלי מגיל ילדות. על הרועה שלא ידע להתפלל, על ילד שלא ידע סידור מהו. רבי לוי יצחק, שמקרב כל אדם שמזכיר לנו, בעולמינו הצפוף שגם אלו שלא יודעים הם כמונו ולעיתים אפילו יותר.
אנו מגיעים לקברו הבעל שם טוב-אבי תורת החסידות. מתפללים בבית מדרשו וחולפים על פני בית מדרשו של האוהב ישראל. הבעל שם טוב שאלפי סיפורי ניסים נקשרו בשמו, שמתעקש בכל פעם להזכיר לנו שהדברים הגדולים בחיים נמצאים במה שנראה קטן בעינינו. יש הרבה בלבולים באומן. קודש וחול מתערבבים זה בזה. כל צעד מקרב אותנו לזכות לגלות שוב את פנייך. חסד ועוד חסד ועוד יום במתנה אך הוא עומד שם משקיף וכוסף אלייך. אנו נוסעים אליו אל הלב שלא נדם. נוסעים עכשיו. אנו נוסעים אליך צדיק יסוד עולם נוסעים אליך רבינו.