מלחמת ההתשה בדרום - יש אור בקצה המנהרה או שלעולם נחיה על החרב
אנשים נוטים לחשוב שיבוא יום והציבור בעזה יקום על שלטון החמאס וזאת עקב המצוקה הכלכלית הקשה בה הרצועה שרויה. מדובר באשליית שווא. החמאס נטוע עמוק בתוך הרצועה והסיכוי להחלפתו הוא נמוך. הסרת שלטון החמאס על-ידי ישראל היא אופציה, אולם ישראל מעדיפה להותיר את המצב כמות שהוא כדי להנציח בקע פנים פלשתיני.
אנשים גם נוטים לחשוב ששיפור במצב הכלכלי ברצועה ימוסס את השאיפה להשמיד את מדינת ישראל. גם זה לא מדויק. מאבק בין עזה בהנהגת חמאס לבין ישראל ימשך עוד שנים ארוכות.
החמאס כרגע פועל במספר מישורים מקבילים בכדי להשיג את שתי המטרות הבאות - החזרת התמיכה של מדינות ערב בפעילותו והזרמת כספים כתוצאה מהסכמתו להשבית או להנמיך את הלהבות. הנהגת החמאס היא בעלת כישורים פוליטיים לא מבוטלים. היא יודעת ליצור מראית עין שונה בו-זמנית בקרב הציבור בישראל ובקרב הציר הרדיקאלי. הם יודעים מהו גבול הסבולת של החברה בישראל ומנסים לא לחצות אותו. בצורה זו, הם מונעים מהממשלה לקבל את תמיכת הציבור למבצע צבאי רחב היקף. הם גם יודעים מה יספק את המדינות התומכות בו ולכן פועלים בדרך שמאפשרת המשך קבלת תמיכה כספית למאבק.
מדובר במציאות מורכבת הכובלת את ישראל בלולאה חסרת מוצא. ישראל חייבת לשנות גישה ולא לאפשר לחמאס להמשיך להתיש אותנו באמצעות סבבים קטנים. ישראל חייבת להגביר את הלחץ באמצעות חידוש הסיכולים הממוקדים ופגיעה בראשי החמאס, גם במחיר התלקחות, היות שזו הדרך היחידה לגרום לחמאס לחשב את צעדיו מחדש. אחרת, אנחנו צפויים למאבק מתיש שיימשך עוד חודשים ארוכים. אבל, יש לתת את הדעת לכך שהשבת גופות החללים והנעדרים הוא תנאי מקדים, בל יעבור, לעצם פתיחתו של דיון עם חמאס בנושא הסדרה. מעבר לאספקט האנושי, מוכרחים לאותת לעולם שישראל מבינה דבר או שניים בדיפלומטיה מזרח תיכונית.
מה צופן לנו העימות האירני אמריקני - האם אנחנו עומדים בפני מלחמת יום הדין
אנחנו עדים לעימות בין שני צדדים שמוכנים ללכת רחוק מאוד בכדי להשיג את המטרה שלהם. שני צדדים שמאוד קשה לחזות את התגובה שלהם.
מצד אחד משטר אירני לאומני שלא יכול להרשות לעצמו להרכין ראש בפני ארה"ב המוצגת על ידם במשך שנים כשטן הגדול. משטר שמוכן להקריב את העם שלו במלחמה שעלולה לדרדר את האזור וגם את העולם לתהומות עמוקים. מצד אחר נשיא אמריקני שמרסק את כל הקונבנציות ולא מקבל עליו את כללי הדיפלומטיה המקובלים. וזה בעצם החשש הגדול של כל העולם.
המשטר האירני מביט בעיניים כלות על הנעשה ומוטרד מאוד מהבוטות ומהסגנון שמתלווים למדיניות האמריקנית. עד לאחרונה המשטר היה בטוח שהגרוע מאחוריו וכי דיבורים בנושא שינוי המשטר באירן חלפו מבלי שוב. אך הנה טראמפ מדבר ישירות אל העם באירן ויוצר קשר ישיר בין המחאות מבית לבין הסנקציות מחוץ כך שעלולה מבחינתו של המשטר האירני, בתסריט בלהות, לאפשרות של שינוי משטר באירן. המשטר באירן מצוי בעיצומו של המשבר הגדול ביותר שידע בארבעים שנות שלטונו. גם הוא צריך לדעת כי לא לעולם חוסן.
בחודש האחרון התדרדרה הכלכלה האירנית בעקבות חידוש הסנקציות האמריקניות. אנחנו גם עדים לניצני מחאה רבתי בכל רחבי אירן בעקבות המשבר הכלכלי. אולם אין בכך כדי להסיק שהדבר יביא לכניעת המשטר בטהרן. המשטר האירני מורגל ב"כלכלת מלחמה" ומגלה במצבים כאלה יד חזקה ואורך רוח. המשטר ידכא ביד קשה ואפילו אכזרית כל ניסיון מחאה מצד הציבור וכצעד נואש בהחלט יכול להחליט על שורה של צעדים שיפגעו במשק הנפט העולמי ובכלכלה העולמית. אבל יעשה זאת בתחכום. כנגד כל צעד קדימה, חצי צעד לאחור.
מדובר בהליך מתמשך היות שהאירנים הם אשפי המשא-ומתן. הם ינסו להתל ככל האפשר בארה"ב ובעולם כולו, למשוך זמן, להגיע לעוד הסדר זמני, והעיקר לשמור על המשטר מתפקד ועל תוכנית הגרעין פעילה. אם טרמאפ יאפשר להם זאת, הרי שלא צפוי עימות בתקופה הקרובה, אולם אם טרמאפ ילחץ על ההדק, כל האופציות פתוחות, וכולנו יודעים איך מתחילות מלחמות, ירייה אחת קטנה ומשם אי-אפשר לעצור את כדור השלג.
הדמוקטטור הגדול - רג'יפ ארדואן
רג'יפ
ארדואן הוא פוליטקאי ממולח וזאת מלבד היות לאומן ופאנט דתי. הוא מצליח מצד אחד להפוך את טורקיה מדמוקרטיה לדיקטטורה וזאת בכלים דמוקרטים ומאידך עדיין מצליח לשמור על יחסים קרובים עם המערב הסולד ממהלכיו.
ארדואן משתמש בישראל למושא הסתה בכל פעם שהוא נמצא במצוקה מבית, או מעוניין לחזק את מעמדו בעולם המוסלמי. אבל זו לא הסיבה היחידה. ארדואן פשוט סולד מישראל ואפשר לומר אפילו מתעב.
בדומה למשטר האירני, גם ארדואן צריך להסתגל לנשיא אמריקני הפועל בשונה מכל נשיא שקדם לו, דמוקרטי או רפובליקאי. המהלכים שנוקט בימים אלו הנשיא האמריקני כנגד הכלכלה הטורקית לא היו באים בחשבון בשנים קודמות.
אבל, יש לתת את הדעת להבדל הגדול בין טורקיה לאירן. בניגוד לאירן, טורקיה לא מהווה סכנה ביטחונית לישראל, ולכן ישראל צריכה להימנע מלהיגרר לעימות איתה, וזאת למרות ההתגרויות . ישראל צריכה להניח לארדואן לשקוע במאבקיו הפנים ארציים, במאבקיו בסוריה, מול האירופים, הרוסים והאמריקנים ולחכות ליום שבו עידן כהונתו יסתיים.
סוריה - לאן פנינו מועדות
סוריה הולכת לקראת השבת השליטה לידי בשאר אל-אסד וליום נקם ושילם כנגד המורדים ובעלי בריתם. במקביל מתקיימת מדיניות של הטמעה של כוחות פרו אירניים במרקם הסורי.
סוגיית הנוכחות האירנית ניצבת בראש מעייניה של ישראל. ישראל מעוניינת ונדרשת לדחוק את רגלי האירנים מכל סוריה. אולם המציאות מורכבת יותר, לכן ישראל תתמקד בהקטנת המעורבות האירנית ככל שתוכל. מדובר באתגר מורכב היות שהאירנים צפוים להמשיך ולחזק את מעמדם בסוריה באמצעות משלוחי נשק לעבר לבנון, ולהטמיע כוחות שיעים במרקם הסורי תוך ציודם באזרחות סורית.
הרבה מאוד ישראלים מאוכזבים מכך שאסד מנצח את מלחמת האזרחים ומחזיר לעצמו את השליטה בסוריה. אבל ממש קשה לומר האם הניצחון של אסד טוב או רע לישראל. כי לא ברורה מהי האלטרנטיבה שהייתה אמורה לבוא במידה ואסד היה מודח מכסאו. ישראל צריכה לשאוף לכך שמעבר לגבול יהיה משטר יציב שלא יהווה עליה איום ביטחוני. מלבד זה לא אמורה להיות לנו כל אינטרס להתערב בסוגיה הסורית.
אפילוג - פוטין
בסוריה הוכיח פוטין לעולם דבר אחד. אני, בניגוד למערב, לא נוטש בעלי ברית. רוסיה שילמה מחיר כבד עבור המעורבות שלה בסוריה, אולם יצרה מציאות בה כל מדינה בעולם שתשים את יהבה על הדב הרוסי, תדע שהוא לא ינטוש אותה בזמן משבר. ומדובר בנדוניה מאוד גדולה.
