כששהרה בלאו בשנת 2018, בת למשפחה דתית לאומית מבני ברק מורטת את עצבי החברה ממנה היא באה בספרה האחרון "האחרות", בתיאור הברית, שנכרתה בין חברות ללימודים באוניברסיטת "בר-אילן", שנשבעו לא להפוך לאימהות, היא לא נצלבה על-ידי הביקורת, כפי שנצלב באש הביקורת הסופר שלום אש בשנת 1906, כשפרסם את המחזה "אל נקמות".
הסופרת שהרה בלאו, בת לחברה דתית אותה היא מכבדת ואוהבת, בה הַהוֹרוּת היא ערך עליון, שואלת בספרה שאלות רבות, כשהיא זו שלמעשה מחליטה החלטה אישית להשיל מחלפות הוֹרוּת מחייה. נראה, שמאה השנים המפרידות בין הסופר שלום אש והסופרת שהרה בלאו מצביעות על תמורות בחברה שלנו, שמוכנה יותר לקבל את האחר - מוכנה לקבל את "האחרות", ולא ידעה לקבל לפני מאה שנה את אוהבה של הקהילה היהודית, שמתוך אהבה אליה ביקר נגעים שפשו בה.
בעוד הספר "האחרות" של שהרה בלאו התקבל בחנויות הספרים ובקהל שוחרי ספרות טובה בישראל בחום בשנת 2018, המחזה "אל נקמות" של שלום אש התקבל בפולין בשנת 1906 בקריאות לשרוף אותו, בין הדורשים לשרוף את המחזה היה הסופר י.ל.פרץ. בניו-יורק אסרו על השחקנים להעלות את המחזה, כי הוא מרט עצבים בחברה, שלא יכלה להתמודד עם אומץ לב של סופר החושף את נגע הזנות, שהתנחל בחברה היהודית, ועוד העז לתאר יופי וטוהר בקשר אינטימי בין שתי נשים, שהגורל התאכזר אליהן. קשה היה לקבל מחזה, הנוגע בעצבים החשופים של הקהל היהודי באחת הנקודות המשמעותיות עבורו - דימוי המשפחה.
למרות ההסתה נגד הסופר שלום אש, המחזה שנכתב באידיש תורגם והועלה בשנת 1907 בברלין בגרמנית, בסנטפטסבורג ברוסית, אחרי כמה שנים תורגם לאנגלית והועלה בלונדון. בשנת 1922 הועלה חרף ההתנגדויות בניו-יורק באוף-ברודווי, בתיאטרון הבית של יונין אוניל בפרובינסטאון. וכו גם בצכיה ובצרפת.
שידוך טוב
אחרי הצלחת המחזה בברודווי ב-1923 פרצו שוטרים לתיאטרון ואסרו את השחקנים, שהורשעו בבית המשפט. ארצות הברית של שנת 1923 לא נערכה להתמודד עם ביקורת אמנותית על נגעי זנות במקומות שמסומנים כקדושים, ולא יכלה להתמודד עם גילויי האהבה בין שתי נשים, כשלאחת מהן אביה מייעד שידוך טוב ויוקרתי.
נוגע ללב מונולוג של רבקל'ה הנערה הבתולה, המשווה בין גורל מר של בנות החיות בעולם הזנות ובין גורל מר של בנות, שהפכו למטבע סחיר בשידוך טוב. זו לא התרסה של שלום אש נגד היהדות. זה ביטוי של אוהב הכואב סחר ברגשות של נשים, ללא הבחנה בין אישה הנזרקת לאטימות לב של בעל בשידוך שאינה אוהבת אותו, ובין השלכה ברוטאלית ופושעת לזימת בית זונות. בשני המקרים כספים לא נקיים הועברו מיד ליד והסחר הוא ברגשות נשים.
יפה עשה התיאטרון הישראלי בשנים האחרונות, כשגאל ממדפים מאובקים את שלום אש, גדול סופרי העיירה היהודית בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 והחזירו לקדמת הבמה ב"בית ליסין" וב"קאמרי".
בתיאטרון "בית ליסין" הועלה עיבוד לרומן המיתולוגי "מוטקה גנב", בו גדול סופרי האידיש כותב על חיי יהודים מזווית לא שגרתית. מוטקה גדל בשולי החברה בחוסר כל, כשחבריו הם כלבי העיירה. "בית ליסין" נתן להצגה את השם "מלך הכלבים". הצגה החודרת לפינות חשוכות בחיי היהודים בגולה, ומעלה את השאלה, האם אדם יכול לעשות תיקון, וזאת תוך התמודדות עם אמת כאובה, שאדם לא יכול לברוח מעברו למרות מאמציו לברוח.
תיקון עצמי
הקאמרי הגדיל לעשות שהעלה השנה את "אל נקמות", אותו ביקשו לשרוף והעלה גם את "מעשיה מגונה" פרי עטה של זוכת פרס פוליצר פאולה ווגל, שביססה את המחזה שלה על הדי התקשורת שעורר המחזה "אל נקמות" של שלום אש בארצות הברית. שופט לא יהודי דן בבית משפט שחקן תיאטרון יהודי, שנטל חלק בסצנה של הוצאת ספר תורה בבית יהודי. יענקל, שעולמו חרב עליו והתמוטטה האשליה שיהיה טוב, מתמכר לזעמו פורץ לארון הקודש בחדרה של בתו, מוציא בידיו הטמאות, ידי אב שמנהל בית זונות בביתו, ומשליך את ספר התורה.
ספר תורה שלמענו מסרו מאות אלפי יהודים את חייהם במרוצת הדורות.
מבחינת בית המשפט יענקל רמס את קדושת ספר תורה. מבחינת הקורא לא הייתה ליענקל שליטה על רגשותיו, כשעולמו חרב. התנפץ חלומו לקדש בת לחיי משפחה טהורים ודרכה עם ספר התורה לערוך תיקון לעצמו. במקום קדושה אליה נשא עיניו, ביבי עולם הזנות פרצו לביתו בעצמה, שלא יכול היה לעצור. נותר לו רק מוצא דחוק לתת ביטוי לזעמו בשבירת כל הכלים, ומי ששיחק את שבירת הכלים ואתו יתר השחקנים במחזה מצאו עצמם בשנת 1923 בבית המשפט בארצות הברית. את סיפור המשפט והאמירות הקטיגוריות של בית המשפט נגד הסופר שלום אש והמחזה "אל נקמות" מעלה המחזאית פאולה ווגל ב"מעשיה מגונה".
אני מציע לקהל הקוראים ללכת לתיאטרון "בית ליסין" וליהנות מ"מוטקה גנב" בהצגה "מלך הכלבים" ומגלריית הדמויות, המעצבות את בית יהודי על שתי קומותיו ב"אל נקמות" ב"קאמרי" ובסיפור השערורייה, שעורר המחזה במיוחד בארצות הברית בהצגה "מעשיה מגונה".
ואי-אפשר לסיים בלי ההערה, ששלום אש ביקש בימים הקשים שהתחוללו באירופה באמצע המאה הקודמת לגנוז את "אל נקמות", כי לא רצה שביקורת של אוהב תנוצל לחומר מרשיע נגד החברה היהודית.
