בזמן שאנחנו חוגגים את חגי תשרי, העולם לא עומד דום, ובארה"ב שדה הקרב העכשווי הוא הבחירות המתקרבות בשישה בנובמבר.
נראה שאנחנו מעלימים עין, שהבחירות לא בדיוק מעניינות אותנו, למרות שמהארגונים שלא-למטרות-רווח אנחנו מקבלים כל הזמן תזכורות שצריך וחייבים לתרום להם, שכן הם כה יעילים במה שהם עושים ועבודתם כה משפיעה. תזכורת לבוחר: לחיצה על כפתור "תרום" אין פרושה מעורבות בבחירות. הדבר המשמעותי ביותר שהבוחר יכול לעשות הוא לתרום את הקול שלו או שלה, קרי להצביע בבחירות.
ליהודים בהחלט יש את המנגנונים להריץ ולתמוך בצורה מאוד משמעותית במתמודדים. כסף, גבירותי ורבותי, כסף. כמה כסף נאסף ומבוזבז, שכן כסף לבדו אינו ערובה מוחלטת להצלחה בבחירות.
באופן מסורתי, מצביעים לפי שייכות מפלגתית, אדומים וכחולים. לאלו "קואליצית רפובליקנים יהודים" ולאלו "דמוקרטים למען ישראל". מעבר לגופים אלו יש את השדולה הפרו-ישראלית בוושינגטון, השוחה בכסף רב, נהנתה ממונופול מוחלט מהלך עשרות שנים אך בשנים האחרונות נכשלת יותר מאשר מצליחה, מתרחקת ממסורות העבר (לא לבקר את ממשלת ישראל ולתמוך בה ללא ערעור ולא משנה מי עומד בראשה). אחד הכשלים העיקריים של אייפאק הוא בהתבססות האלטרנטיבה לדור הצעיר, ג׳יי סטריט, המריץ את המועמדים שלו (שהם ללא יוצא מן הכלל בגוונים שונים של אנטי-ישראליות).
בעוד אנחנו מפולגים, נקרעים בין נאמנות מפלגתית לבין הרצון העז להשפיע על היחסים עם ישראל, מימין ומשמאל, ובעוד אנחנו עסוקים יותר בתקופת החגים באירוח או בביקורים, בהם גם אותו ביקור שנתי בבית הכנסת, הרשו לי לספר קצת על מה שעושים אחרים. אך תחילה, על מערכת הבחירות בארה"ב.
בחירות או לא לבחור
שייכות מפלגתית מפשטת מאוד את שיטת הבחירות, כי הרוב המצביע לא מכיר וגם לא מסוגל לזהות עבור מי הוא מצביע, והגרוע ביותר הוא בהצבעה לשופטים. עומד הבוחר בתא ומנקב נקודות דיו על פס הדף הורדרד. האם השם נשמע יהודי? האם המקצוע מדבר ללבי (עורך דין במקצועו, חייבים להצביע נגדו)? הכרות עם השם, שכן ראיתי אותו בפרסומת בטלוויזיה או שמעתי את השם ברדיו עוזרת עד מאד, אך לרוב זו הכרות של "נדמה לי", "השם מצלצל לי (משום מה) מוכר".
שייכות מפלגתית כאמור מפשטת הכל, שכן דמוקרטי יצביע למועמדים הדמוקרטים ורפובליקני יצביע למועמדים הרפובליקנים. שייכות מפלגתית פרושה גם שהמפלגה והמנגנון המאד משומן שלה ניצבים אחרי המתמודד ותומכים בו בתזרים מזומנים ובקולות בוחרים (בעיקר אצל הדמוקרטים המשנעים את ועדי העובדים).
יש כמובן יוצאים מן הכלל. אמי לדוגמא! אמי יושבת משך שעות ארוכות ולומדת את החומר הכתוב, מחפשת ומוצאת מה אמר מתמודד, איך הוא הצביע בעבר, מה הרקע שלו, ומה הצהרות כוונותיו. יושבת אמי משך שעות וימים ולא מניחה לאף מתמודד להתחמק מעמל חקירת "הכר אותי". זו מחויבות כבדה להצביע, מאמינה אמי, ואסור לנו להקל ראש בזכות זאת. כך בדיוק אסור יהיה לנו להתלונן אם לא נצביע, דבר שמרבית הבוחרים עושים (פשוט, הם מדלגים על מערכת הבחירות, אך לא על ההערות על הביצועים או הכשלים אחר כך).
מזלנו, אצלנו במשפחה, שאמי עושה את העבודה, ואנחנו מחרים-מחזיקים אחריה, כה קל הדבר(לעיתים חלוקות הדעות, בעיקר לגבי המתמודדים העיקריים, ובהם בראש ובראשונה המועמד לנשיאות. חייב הוא לענות לקריטריון אחד בראש ובראשונה: האם הוא טוב לישראל? אך גם כשמתגלות מחלוקות נדירות, מקפידים כולנו להצביע, כי כך חונכנו וכך ממשיכים אנו את המסורת).
מה יוצאים אנו למדים? רוב הבוחרים לא יודעים עבור מה ומי הם מצביעים. שרואים את מילות המפתח "ילדים" "ספריות" "מכבי אש" "גורמי הצלה" "בתי ספר" "מהגרים" "בתי סוהר", הלב נמס והיד מיד רושמת "כן" בהחלט, חלקו כסף, התחייבו עבור מאות מיליונים במיסים נוספים שיוטלו עלינו בכדי שה"ילדים" או ה"כבאים" או הגורמים האחרים יזכו מן ההפקר.
אז המשחק פשוט בעיקרו: אנחנו מצביעים לרוב בלי לדעת ובלי להבין. המפלגה בין השתיים שתוכל לשנע יותר אנשים להצביע תזכה בבחירות. כך נצבעת ארה"ב בצבעי כחול ואדום, ולבסוף גובר צבע אחד על האחר, למשך שנתיים, ארבע ומקסימום שמונה (שתי קדנציות לנשיא).
כחול מול אדום
הדמוקרטים פיתחו שיטה בטוחה, שיטה שעובדת ביעילות רבה ביותר: הם מייצרים תלות מוחלטת (הטבות כספיות לנזקקים, דמי אבטלה ועזרה), הם מעודדים מהגרים בלתי חוקיים (שכן ילדיהם שנולדו כאן יצביעו לטובת מי שלא מאיים על הוריהם בגרוש) והם משתמשים בכל אמצעי הפחדה והשמצה אחר, כאלו שהומצאו ושוכללו (על-ידי המאפיה לדוגמא) וכאלו שעדין לא (מיקי מאוס ואנשים מתים מצביעים דרך קבע בשיקגו ובערים אחרות; לבדוק את הבא להצביע באמצעות תעודה מזהה א ס ו ר בתכלית האיסור, וכו׳).
נראה שכף המאזנים נוטה קצת יותר לכיוון הדמוקרטים, וכך ארה"ב מוצאת את עצמה מדי מערכת בחירות (בין אם זה לנשיאות מדי ארבע שנים או אמצע הקדנציה, שנתיים אחרי כניסת הנשיא לתפקיד) בפני צורך להוציא את הבוחרים לקלפיות. מזג אויר קשה (לדוגמה סופות שלגים או הוריקנים) גורם למספר בוחרים נמוך מהרגיל, אך גם כשמזג האוויר אידיאלי, מספר הבוחרים מכלל אלו הזכאים ורשומים להצביע נמוך בצורה מאוד מדאיגה.
ישנם החושבים שקולם לא משפיע, לא ישנה את התוצאה. ישנם אחרים שפשוט אינם מעוניינים בפוליטיקה. וישנם כאלו העסוקים בחיי היום-יום, ועבורם הזכות הניתנת להם בוודאות וביביטחון כה רבים, הזכות שמכתיבה שקולם שווה ערך לקולו של הנשיא או של כל אזרח אחר, פשוט אינה חשובה מספיק לעניין אותם. כה חבל, כי הם פשוט לא התנסו במשטרים טוטליטרים בהם לא ניתן להצביע, או שההצבעה מוחלטת מראש (לדוגמה בבחירות הדמוקרטיות והחופשיות לחלוטין בעזה). כך מוצאים אנו את עצמנו מספר שבועות לפני ההצבעה, וישנם גופים החרדים על גורל המדינה.
יוצאים לפעולה, יוצאים לקרב
הדמוקרטים קצה נפשם בנשיא (כבר מהרגע שהוא נבחר), והם נחושים בדעתם לעשות הכל להביסו ולשתק כל אפשרות שלו לפעול (על-ידי השגת רוב בבית הנבחרים). הם מאוחדים בשנאה ובנחישותם להביא לידי שינוי. הרפובליקנים, לעומתם, חלוקים בינם לבין עצמם.
כאן נכנסות לתמונה שתי קבוצות נוספות עבורן השליטה במחר האמריקני חשובה ביותר, קריטית, חייבת המציאות. מחד המוסלמים והאירנים. אלו פועלים ללא לאות לשנע את אנשיהם, תומכיהם וכל מי שרק יאזין להם להרשם להצביע ולהצביע (אין שני הדברים זהים: ראשית נרשמים. אח"כ שולחים מראש בדואר את טופס ההצבעה האישי או מגיעים לקלפי להצביע שם). המוסלמים גורמים לרעש רב, ותשומת הלב לפיכך מופנית אליהם. אך מספרם בארה"ב זעום, וכוחם לא רב.
מאידך הנוצרים מרגישים מאוימים. הפלות (או קדושת החיים), נישואים (בין גבר לאשה), הגדרת מין (אלוהים יצר אותנו זכר ונקבה), הצבעה לפי עקרונות הדת. בניגוד ליהודים (להם כסף, כוח והשפעה ניכרים ביותר) ולמוסלמים (המהווים איום על דרך החיים המערבית, כשהם מצהירים ש"ארופה כבר נפלה, ארה"ב בדרך", אך מספרם והשפעתם עדין נמוכים ביותר), האבנגליסטים מונים עשרות רבות של מיליונים. מסתבר שמספר לבדו אינו הכל, ומרביתם לא רשום להצביע, ומאלו שכן רשומים, הרבה לא מצביעים.
הנה דוגמה מוחשית. בקליפורניה מקבץ האבנגליסטים השני בגודלו בארה"ב אחרי טקסס. ניתן להניח, לפיכך, שאם כל האבנגליסטים יצביעו, המדינה הכחולה (דמוקרטית) תהפוך לאדומה (רפובליקנית), בייחוד עכשיו כשכל כך הרבה על המאזנים. לרבים הדבר נראה שקול בהתכנותו לביאת המשיח ביום זה ממש.
זו בדיוק הסיבה שהנוצרים עוסקים בימים אלו בשינוע כוחות, בימי וכנסי הסברה לפסטורים שיש להיות מעורבים ב"כיכר הפומבית" ולהצביע לפי "מצפון תנ"כי", לפי עקרונות הדת. מלמדים את הפסטורים לעודד רישום להצבעה ולא לסמוך על הפטור-ללא-כלום כשאנשיהם טוענים "אנחנו רשומים ואנחנו מצביעים".
הרבה מוטל על כף המאזנים, ראשית לארה"ב וכנגזרת גם לישראל. לכן חשוב שכל ישראלי החי בארה"ב, בעל זכות בחירה, ינצל זכות זאת ויצביע. המוסלמים עושים זאת. היהודים עושים זאת (ולצערנו נגד ישראל במקום עבורה). הנוצרים מתעוררים. הגיע הזמן שגם אנחנו נקח חלק פעיל ביותר במערכות הבחירות בארה"ב. זו זכותנו, אך זו גם חובתנו המוסרית.
