תקופת תור הזהב של יחסי ישראל-ארצות הברית בעידן ממשל טראמפ ממשיכה להרעיף מתנות שמעולם מדינת ישראל לא חלמה שאפשר לקבל. אפילו בנאומו של נשיא ארצות הברית בעצרת הכללית של האו"ם, הוא חזר על האיום כלפי מי שמאיים להשמיד את ישראל, במקום שבו רוב המדינות לא רצו בהעברת השגרירות לירושלים, הוא לקח את הקרדיט בגאווה גדולה. טראמפ פתח עידן חדש, בהדגישו שאמריקה צריכה להיות מי שהיא, והיא תעניק סיוע כלכלי רק למי שמוגדר ידיד. הוא מבקר את מוסדות האו"ם, את בית הדין בהאג, ואין ספק שהוא מבין 'מי הטובים ומי הרעים'. נזנחו עמדות התיווך והחלה ענישה לפלשתינים על הסרבנות והרצחנות שלהם.
כבר כתבתי בעבר על שהתמזל מזלה של ישראל לזכות בנשיא כטראמפ. משום מה, זה לא מצא חן בעיני אי-אלה אנשים, וראיתי באתרים שונים שמאמרי נלמד מילה במילה, נותח, והוגדרתי כ'חסידה'.
אז אני מקבלת את ההגדרה בשמחה, ובטוב לבב ויותר מכך. טראמפ הוא הקלף המנצח שלנו ה-"טראמפ קארד". במחזורים הישנים אפשר למצוא תפילות לשלום המלך, הסולטן, או הדוכס, עם בקשה שאלה יחשבו עלינו טובות. אז ברוך השם אין לנו שלטון נכרי להתחנן לחסדיו, אבל יש מלך שראוי להתפלל לשלומו ולתבונת יועציו וזה בהחלט נשיא ארצות הברית שחתום על כמה מברכותיה של השנה שחלפה, ומבטיח כי הטובין לא ייגמר.
חז"ל היו אלה שגם לאחר שיפתח הגלעדי הרג ארבעים ושנים אלף איש ביום אחד מבני אפרים, אמרו: "יפתח בדורו כשמואל בדורו", ללמדך שאפילו קל שבקלים שהתמנה פרנס על הציבור, הריהו כאביר שבאבירים. אז ממשל טראמפ שרק עשה טוב בינתיים, גם באמריקה וגם לישראל, קל וחומר.
בצד המדיני הודיע הממשל כי הוא סוגר את נציגות אש"ף בוושינגטון. זאת בין השאר משום שהארגון מסרב לקיים מו"מ עם ישראל, ומשום שהם פועלים נגד ישראל בארגונים בינלאומיים, לרבות בית הדין בהאג, בניגוד לחוק האמריקני. אשר לזכויות האזרח, משרד החינוך הפדראלי הודיע במהלך ראש השנה כי מעתה הוא מאמץ את הגדרת האנטישמיות של מחלקת המדינה בכול הקשור לשמירת זכויות האזרח של סטודנטים יהודים בבתי הספר. הגדרת האנטישמיות של מחלקת המדינה מבוססת על זו של ההתאחדות הבינלאומית של זיכרון השואה, המתייחסת במיוחד להתקפות נגד ישראל, לרבות שלילת זכות קיומה, ולסטנדרט כפול ביחס אליה.
קלף מנצח
<\BU>
מאז ממשל קלינטון שילמו כל מזכירי המדינה מס שפתיים לאש"ף, כאשר קיבלו כל האשמה נגד ישראל, כולל רצח עם. הגדיל לעשות הנשיא האחרון שהיה עוין, רע, וחסר חוט שדרה. והנה כעת התבשרנו מצד ממשל טראמפ על קיצוץ משמעותי ביותר בתקציב סוכנות אונרא, האחראית מטעם האו"ם על הטיפול ב'פליטים פלשתינים'. המגמה להביא לפירוקו של הארגון הזה, שרוצה עד סוף כל הדורות להביא להנצחת הפליטים. כמובן העיקר הוא ביטול הסכם הגרעין עם אירן, צעד שישראל לא האמינה שעשוי לקרות. חתימת הסכם הגרעין שעליו 'חגג' אובמה, היה הביטוי המובהק לעויינות שנקט הנשיא הזה כלפי ישראל. כעת, בוטל ההסכם והוטלו הסנקציות על אירן.
גם לאמריקה אין ספק שהוא קלף מנצח. העמידה על הדדיות בהסכמי סחר עם קנדה ומקסיקו, הדרישה מסין לחדול ממניפולציות מטבע, וממיסוי חד-צדדי של מוצרים אמריקניים מול מדיניות היצף בייצוא, הדרישות להשתתפות אירופית ואסיאתית במטריות הגנה ביטחונית שארה"ב פורסת מעליהן. כעת תובע הנשיא האמריקני את עלבונה של אמריקה ממדינות כפויות טובה. המדינות שהיא הגנה עליהן ושחררה מכיבוש יפן, גרמניה ששוקמה על-ידי אמריקה לאחר שהובסה,הן לקחו כספים ונשכו את היד שהאכילה אותן.
בניגוד לדימוי הקפריזי שהדביקו לו אנשי העוינות בתקשורת, טראמפ מתגלה כבעל קו עקבי ביותר. בזמן שהמערכת הפוליטית קיבלה עליה את הקמת המדינה הפלשתינית כיעד סופי, הנשיא האמריקני היה הראשון שפקפק בפומבי בפתרון שתי המדינות. באיחור של חמישים שנה הוא הכיר בירושלים כבירה, הסיר את נושא הפליטים מהשולחן, אמר לפלשתינים שישכחו אפילו אם יחלמו באספמיא מזכות השיבה. שלא כל מי שסבא רבא שלו ברח יוכל להסתובב עם תעודת פליט.
עת הרצון הזאת צריכה להיות מנוצלת על-ידי נתניהו להשיג מארצות הברית הכרה בריבונות ישראל בגולן והחלת ריבונות ביהודה ושומרון. יש צורך בתנופת בנייה בירושלים וביהודה ושומרון שתקבע עובדות בשטח, ותקבור סופית את חזון המדינה הפלשתינית הנוספת בין הירדן לים. זו ההזדמנות.
במשל יותם בתקופת השופטים הוא ממשיל את עתניאל בן קנז השופט לעץ הזית שההלכות שלימד היו צלולות וברורות כשמן זית זך. היום אפשר לומר כך על טראמפ, שאין לו מעשה אחד מאז שהפך לנשיא,שלא היה ראוי., שכול מעשיו לישראל, צלולים וברורים כשמן היצהר.
