מוכנות מיטבית למלחמה - מלקחי מלחמת כיפור

מלאו לאחרונה 45 שנים לפרוץ "מלחמת יום-הכיפורים", ודומה כי עדיין לא הופקו מלוא לקחיה; מול ביקורתו הנוכחית של "נציב קבילות החיילים", האלוף יצחק בריק, בדבר העדר מוכנות צה"ל למלחמה, נשמעים קולות בעד או נגד, אך ללא הדגשת אחד הלקחים העיקריים, המתחייבים מאותה מלחמה: גם אם תוצאתה הכוללת והסופית של מלחמה תהא ניתנת להגדרה כניצחון צבאי - נדרשת מוכנות מ י ט ב י ת של הצבא (ושל יתר זרועות המדינה), הכוללת מניעה או צמצום מירבי של פגיעות ראשוניות ופגיעות-ביניים, עקב פעולות-אויב טרם שיוכרע צבאית. מוכנות לקראת מלחמה של מדינת ישראל חייבת להיבחן ולהיערך תוך מתן מענה מיטבי לפגיעות עוינות בכל שלב של הלחימה, מתחילתה ועד לסופה; ולא די בכך כי הדאגה תכלול את האוכלוסייה האזרחית אשר בעורף, גם לוחמים בקווי החזית הינם אזרחי המדינה, אשר המדים שהם לובשים אומנם מייחדים אותם מבחינת תרומתם ללחימה, אך אינם מבדילים אותם מבחינת אחריות המדינה לאזרחיה! בצד המונח הידוע "מלחמה כוללת", חייב להשתרש ולהתממש המושג "מוכנות כוללת". כל גורם אשר התמנה או יתמנה לבדיקת הנושא - חייב ליישם לקח זה של "מלחמת-כיפור", הן למילוי חובה כלפי הציבור בישראל והן למילוי "צוואתם" של הנופלים במלחמה ההיא.

מוכנות למלחמה - גם בדאגה לחיילים כאזרחים

אין חולק על התלות בין עוצמתה, מהירותה ויעילותה של מכת-מנע או מכת-נגד, לבין בלימתן או צמצומן של פגיעות מצד האויב: מוכנות הצבא למתן מכה מונעת או מרתיעה משרתת, ממילא, גם את מטרות הדאגה לשלומם ולבריאותם של אנשינו, בחזית ובעורף גם יחד. ברם, בכך אין די, משום שהעיתוי המדויק, האופן המדויק וההיקף המדויק של פרוץ מעשי איבה, המאיימים על חיי אזרחינו - אינם ניתנים לצפייה מראש, והצורך במוכנות מיטבית להתמודדות מול הפתעות בכל מישור הינה אחד מלקחיה העיקריים של מלחמת כיפור. מוכנות מתחייבת זו איננה רק ברמה האיסטראטגית, הארצית-לאומית, אלא גם ברמה הטקטית, האזורית ואף המקומית; זאת - הן לגבי לוחמים בגבולות או בסמוך להם, והן לגבי אזרחים בספר ובעורף. גם אם מלחמה בעתיד תהיה שונה משמעותית מכל מלחמות העבר, לא למותר להזכיר ולזכור את הלקח המר ממלחמת כיפור, אשר יש ליישמו לפחות בצדדיו הערכיים והעקרוניים, במישור הלאומי של הדאגה לאנשינו; זאת, לא רק במהלכה של מלחמה, אלא גם בצעדים למוכנות מירבית-מיטבית לקראתה, לרבות לשלביה הראשונים. בהקשר זה: כבר במהלך השנים שקדמו למלחמת כיפור, תוכניות הגנה ללוחמי הקו הראשון בשתי החזיתות היו חייבות להיות נושא ראשי לדאגה, וזמן לתכנון ולביצוע לא חסר למילוי צורך חשוב זה. זאת במיוחד כאשר העדיפה ההנהגה המדינית-הביטחונית של ישראל להחזיק ב"קו בר-לב" שעל גדת התעלה, במקום לפרז רצועה מקבילה תוך מתן אפשרות למצרים לפתוח מחדש את מעבר השיט הבינלאומי בתעלת סואץ, על יתרונותיו של צעד כזה לכל הנוגעים בדבר. היערכות דומה התחייבה גם בחזית הצפון, אף אם מסיבות אחרות. צעדים המוסדרים מראש להגנת חיילי הקווים הראשונים אמורים להיות מותאמים למקום ולזמן, בשוני משמעותי מאלה שנדרשו לקראת מלחמת כיפור, אך תוך יישום מלא של לקחיה הקשים והמרים. מכל מקום: שיקולים של חוסר כדאיות מבחינת כל אויב, אף אם הם כרוכים באבידות גדולות בצדו - הוכחו ב"מלחמת כיפור" כמרכיב שגוי ומטעה בשיקוליה של ההנהגה בישראל. מה שלא נעשה אז ועדיין לא הושלם כיום - אין לדחות את ביצועו, וודאי שאין להתעלם מחובת הבדיקה העדכנית המתאימה.

מחדלים "אפסנאיים" - סכנות בעת קרב

לקח נוסף אשר יש ליישמו בעקבות מלחמת כיפור, נגזר אף הוא מחובת הדאגה לשלום הלוחמים, ולמרבה החומרה הוא אף נגע לכשירותם לביצוע תפקידיהם במלחמה ההיא: חוסרים של ציוד ואמצעי עזר, שנתגלו למגויסי החרום, לרבות מחסור באמצעים מקובלים לראיית לילה, פגעו ביכולתם (ובזכותם הבסיסית כבני-אנוש וכלוחמים!) להגן על עצמם במהלך ימי הלחימה, וכמובן גם לתפקד במלוא יכולתם ולמלוא צרכי הלחימה. בהקשר זה, נשמעת גם עתה ביקורת על ליקויים וחוסרים במחסני החרום, מהם יצויידו הכוחות המגויסים לעת מלחמה; אסור כי מחדל בנושא חיוני זה יחזור על עצמו - מחדלים "אפסנאיים" הינם בעלי השלכות חמורות בשדות הקרב!

מוכנות למלחמה - גם ללא מכה מקדימה

זאת ועוד, ואולי מעל לכל: הלקח הנוסף, המקרין על מכלול הנושא של מוכנות למלחמה, והמצוי ברמה האיסטראטגית העליונה שמעל ומעבר לדוח צבאי כלשהו - חובת ההנהגה המדינית-ביטחונית לעדכן מבעוד מועד את הפיקוד הצבאי העליון בדבר כל מיגבלה מדינית המונעת מתן מכת נגד צבאית, והמכתיבה לחימה יעילה החל מעמדת הגנה, ולא מעמדת התקפה. על הצבא להיות מוכן גם למלחמה תחת מיגבלה משמעותית כזו, תוך הפקת לקחים ממלחמת-כיפור, ובאופן מקיף ויסודי, הכולל תיאום והתוויית עקרונות ונוהלים בין הגורמים הבכירים ביותר. חובת הצבא להיות מוכן גם למלחמה שאינה שלובה במכת נגד מקדימה, הינה כורח ראשון במעלה, על-רקע המציאות הגלובאלית, משקלה של דעת הקהל העולמית ועניינם של מדינת ישראל ושל אזרחיה לקיים יחסים תקינים (לרבות יחסי-מסחר, תיירות הדדית ויחסי-תרבות) בקרב "משפחת העמים" בני-התרבות, גם בעתיד. לזהירות מפני הגדרת ישראל כצד "תוקפן" במלחמה - חשיבות מיוחדת, הן במישור התנהלותה המדינית, הכלכלית והתרבותית, והן מהבחינה הביטחונית עצמה: על ישראל לסיים כל מלחמה במצב, בו היא עדיין שומרת על מלוא כושר-ההרתעה שלה, ובגדר זה - היא מוכנה גם אז לעמוד בהצלחה בפני מלחמה נוספת(!), ללא הגבלות או סנקציות פוגעות ואף מנטרלות. צעד דראסטי ישראלי של מכת-עומק איסטראטגית במדינה יריבה, עלול לקומם על ישראל מדינות ועמים, בהיקף ובמידה אשר די בכך כי יגבילו את ישראל בנקיטת צעד דומה בעתיד; למניעת תוצאה בלתי-נסבלת כזו, על ישראל להימנע, ככל הניתן, מלהיחשב כצד התוקפן במלחמה, ובאופן שתוכל להציג את צעדיה החריפים במלחמה כצעד גמול או כמניעה נדרשת, אשר בתחום ההגנה על אזרחיה. דברים בנושא כבר הועלו על-ידי כותב שורות אלה במאמר קודם באתר זה - "מלחמת יום הכיפורים: לקראת לקחים חדשים" - אשר נתפרסם במלאת 40 שנה למלחמה. הימנעות ממתן מכה מקדימה נמנעה אז גם עקב תכתיב מעצמתי; אולם מעורבות של מעצמות-על באזורנו, ובמישור הבינלאומי בכללו, הינה גורם שאין להתעלם ממנו גם כיום ולעתיד הנראה לעין.

בקרת קבע עדכנית - כורח המציאות המשתנה

שאלת המוכנות המיטבית למלחמה חייבת לעמוד באופן מתמיד לבירור ולמענה, עם בקרת-קבע של המוכנות המתעדכנת באופן שוטף - מול השינויים התכופים בנסיבות החיצוניות ובמרכיבים הפנימיים גם יחד. לכך נדרש, כמובן, מנגנון-בקרה פנימי של הצבא, אך בצדו ומעליו - פורום ממשלתי בדרג הבכיר המתאים: הן משום התיאום והעידכון הנדרשים לצרכיה של ישראל, והן כדי למנוע מצב ותדמית של הצבא כמבוקר הבודק את עצמו. לגורם הבקרה הצבאי, המפוקח ממילא על-ידי הגורם הממשלתי הבכיר, ניתן להוסיף תפקיד משנה רב חשיבות, אשר גם הוא מלקחי מלחמת כיפור: הצורך המתמיד בהכרה מספקת ועדכנית של יכולות ומיגבלות אצל כל זרוע ביצוע - חילית, מוסדית או אחרת - המיועדת ליטול חלק בפעילות המלחמתית, על כל הכרוך בה. הכרה בלתי מספקת ביכולות ובמיגבלות חיל האויר במלחמת כיפור, הביאה להחלטות שגויות של הפיקוד הצבאי העליון - דבר אשר ייתכן כי היה נמנע, אילו ניתן אז המשקל המתאים למידע, להערכות ולעצות של מומחים בעלי ידע, הבנה וניסיון ייחודיים ל"מקצוע" מיוחד כהפעלת חיל אוויר בעידן המודרני. חיל-האוויר הינו רק דוגמה - הכלל המוצע חל גם על זרועות ביצוע אחרים, אם לא על כולם.

תרומות לוחמי "מלחמת כיפור"

עם מלאות 45 שנה למלחמה יוצאת-הדופן ההיא, יש לזכור ולהזכיר את תרומותיהם המשמעותיות של הלוחמים בקווי-החזית - הן בדרום והן בצפון - להצלחות הצבאיות הכוללות ב"מלחמת יום-הכיפורים". על כך כבר נכתב במפורט ובמנומק במאמר הקודם ( מ-2013 ) של כותב-השורות, הנזכר לעיל. לתרומות אלה מתווספות אחרות מדי דור, וגם כיום: מורשתם הרוחנית-הלאומית מורה לכולנו, כי ניסיון לכפר על משגים ומחדלים חייב לכלול את לימודם ואת יישומם של לקחי-המלחמה בראייה האנושית הכוללת, כמתחייב, וכמאמץ נוסף להשבת האמון בין הפרט והציבור בישראל לבין האוחזים בהגה-השלטון ובהגה-הביטחון.