החלק המערבי של דרום הארץ קיבל את הכינוי "עוטף עזה". שלא בטובתו, כי היחוס של הכינוי הזה הוא אל המציקים השוכנים ברצועת עזה. ומה שקורה בחודשים האחרונים בחבל הארץ הזה מעורר תהיות ומעלה תמיהות קשות אודות הדרך שבה בחרו הקברניטים להוביל את מדינת ישראל בכלל ואת ישובי העוטף בפרט, למציאות שבה מתנהלת נגדנו מלחמת התשה שאנחנו מקפידים לכנות "הפרות סדר". על פניו נראה שהמערכת מקפידה להמעיט בחומרת האירועים, שעל כן היא מכנה אותן "הפרות סדר" כאילו מדובר בהפגנות תמימות של אנשים שמוחים נגד קיפוח כזה או אחר. וממשיכים לחפש פתרונות הרגעה; הסדרה, הטבות כלכליות, נמל בקפריסין ועוד רעיונות.
ורק מהאמת מתעלמים. כי האמת היא שלא מצוקה כלכלית או מצוקה קיומית אחרת מניעה את הפורעים מרצועת עזה, מה שמניע אותם הוא הרצון להיפטר מנוכחותנו כאן ובכלל. בראיה שלהם זה לגמרי הגיוני, שכן האיפוק שאנחנו מגלים כלפיהם מאוד מעודד אותם. כי הוא מבטיח להם שני דברים, אחד שקלוש הסיכוי שייפגעו ושתיים שאנחנו ניחלש ונלך עד שינצחו. לא ינצחו בכוח צבאי, לא במלחמה כוחנית, ינצחו על-ידי ילדים בני חמש עשרה. כי הרי הרמטכ"ל של היהודים אמר שהוא לא רוצה לירות בילדים. אז הילדים האלה מוצבים בחזית ההסתערות נגדנו ואנחנו חסרי אונים. מכאן ברור שאנחנו אלה שמעניקים להם את הכוח לפגוע בנו בכך שהצבנו לעצמנו גבולות בלתי אפשריים.
השבוע אנחנו מתחילים מחדש את מחזור הקריאה בתורה, קוראים את פרשת בראשית שפותחת בבריאת העולם ומסתיימת במחשבות על הכחדה כללית של הקיים והתחלה מחדש (בראשית ו): [ז] וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. הנבראים בחרו ללכת בדרכים עקלקלות במקום בדרך הישרה שהבורא סלל עבורם והגיעו להשחתה מוחלטת. הבורא אינו מוכן לסבול את ההדרדרות המוסרית של הנבראים ומחליט למחוק את כל מה שברא ולהתחיל מחדש, מה שבימינו קוראים אתחול. ואת זה הוא יעשה עם האחד שלא נסחף בזרם ההשחתה הכללי: [ח] וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. בעומק ההשחתה נח היה היחיד שנשאר צדיק.
הטוב בעד הרע ונגד עצמו
אבל זה לא קרה ביום אחד וגם לא בשבוע, ההדרדרות התמשכה על פני למעלה מאלף וחמש מאות שנה עד שהגיעה לרמה בלתי נסבלת. בהתחלה הכל היה טוב. אחרי בריאת האדם ביום השישי, מספרת התורה (פרק א): [לא] וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד... אלא שאחר כך השתבשו העניינים בחטא עץ הדעת ועוד יותר ברצח הראשון. לאדם וחוה נולדו שני בנים, קין והבל (פרק ד): ...וַיְהִי-הֶבֶל, רֹעֵה צֹאן, וְקַיִן, הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. קין הביא לה' מנחה מתוצרת אדמתו וגם הבל הביא, אבל המנחה של הבל הייתה מובחרת יותר. ולכן: ...וַיִּשַׁע ה', אֶל-הֶבֶל וְאֶל-מִנְחָתוֹ. [ה] וְאֶל-קַיִן וְאֶל-מִנְחָתוֹ, לֹא שָׁעָה; וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד, וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. הקנאה אכלה את קין וכך התחילו הצרות.
קין לא יכול היה לסבול את נוכחותו של הבל שהצליח יותר ממנו והחליט להיפטר ממנו: [ח] וַיֹּאמֶר קַיִן, אֶל-הֶבֶל אָחִיו; וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ. הבל התמים לא חשד בכלום. מה כבר קרה? אז עכשיו הוא כועס, עוד מעט זה יעבור לו. הוא אפילו ניסה לפייס את קין, אבל שילם על כך בחייו. וזה מה שאומר המדרש רבה: אמר רבי יוחנן הבל היה גבור מקין. שאין תלמוד לומר וַיָּקָם? אלא מלמד שהיה (קין) נתון תחתיו. אמר לו (קין להבל) שנינו בעולם, מה אתה הולך ואומר לאבא (אם תהרוג אותי)? נתמלא (הבל) עליו רחמים מיד עמד עליו (קין) והרגו. מן תמן אינון אמרין "טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך". משם למדנו: אל תעשה טובה לרעים ובכך תמנע אפשרות שיבואו עליך רעות.
מישהו יכול להציע הסבר יותר טוב למה שקורה לנו עכשיו מול הפורעים מעזה ובכלל? הרי גם להם ברור שפיזית אנחנו יותר חזקים מהם, כמו שהבל היה יותר חזק מקין, אבל הם מנצלים את הרחמנות שלנו ואת המוסריות המושרשת בנו נגדנו. כמו שקין ניצל את הרגישות של הבל נגדו. באותו מדרש גם דנים בשאלה על מה היה הויכוח ביניהם. בקצרה נאמר שיש שלוש דעות: דעה ראשונה, שהיה סכסוך על אדמה. דעה שניה סכסוך דתי ודעה שלישית סכסוך על אשה. לענייננו נראה לכאורה ששני הראשונים נכונים, סכסוך דתי וטריטוריאלי. אבל האמת היא שזה מאמץ של הרוע להכחיד את הטוב וחבל מאוד שהטוב עוזר לרע נגד עצמו. הגיע הזמן להתפכח ולהתפקח. או להפך.
