משעת הנץ

תיקון הנר/בלפור חקק מִשְּׁעַת הָנֵץ אֲנִי קָם לְתַקֵּן נֵרוֹת כְּבוּיִים הַרְחֵק מֵעֵין רוֹאֶה אוֹמֵר לַחַשׁ מִלִּים שְׁבוּרוֹת, צְקוּן מְחַשֵּׁב קֵץ חַי בִּזְמַן תִּקּוּן. בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ קִלְקוּלִים אֲנִי נִסְתָּר נֶאֱלָם נוֹשֵׂא בְּיָדִי נֵר שַׁעֲוָה פָּשׁוּט בְּתוֹךְ קֻפְסַת פַּח. מְכַוֵּן מְחוֹג הַזְּמָן נִסְתָּר מֵעֵין כֻּלָּם מְתַקֵּן נֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם. מתוך: רשות לתיקון עולם, 2016

כמה דגשים להבהרת השיר

מִשְּׁעַת הָנֵץ אֲנִי קָם לְתַקֵּן נֵרוֹת כְּבוּיִים - הקורא הבקיא בוודאי ישאל עצמו מדוע המשורר נקט במילה משעת הנץ ולא מזמן הנץ? ויש הבדל משמעותי בין שני הצירופים. זמן הנץ זמן בלתי מוגדר בשלב השחר, שעת הנץ - השעה שנקבע לתפילה במסגרת זמן השחר. המילה משעת כבר מובילה אותנו לא לזמן חולין אלא לזמן של תפילה, זמן של גישה דתית משהו. מדוע משעת הנץ? ידוע שמשכימי קום לתפילת הנץ, זוכים למעין מצווה יתרה (בהשאלה מנשמה יתרה) כך שיש כאן ערך משולש: גם מצווה מהודרת כמו נשמה יתרה, וגם אנלוגיה לשיר, היינו, לתקן את כיבוי הנר, וברור שהנר הוא אנלוגי או דימוי לתיקון הנפש או הנשמה. ושימו לב, בתפילה אנו מחדשים. כמו מאירים את מילות התפילה, להאיר תחינתנו או תפילתנו להקב"ה. במצוות כיבוי הנר המשורר קם, לא למשהו חדש, אלא לתקן את האש שכבתה ולהבעיר הנר מחדש. ההנגדה הזאת בין מצוות תפילה בהנץ לבין תיקון בהנץ יש בה דרמטיות מסוימת. אך אם נדמיין לנו מישור, הרי שתי הפעולות האלו נמצאות על אותו המישור (לא זו מול זו, לא שני קטבים). תפילה כמדומה - הדלקת האור במילים. תיקון הנר: הדלקת הנר שכבה והחיאתו מחדש. הַרְחֵק מֵעֵין רוֹאֶה אוֹמֵר לַחַשׁ מִלִּים שְׁבוּרוֹת, צְקוּן שימו לב לאסוציאציה לשירו של ביאליק "אחד אחד ובאין רואה". "אחד אחד ובאין רואה, ככוכבים לפנות שחר, כבו שפוני מאויי ויכלו ביגון דומם.;" גם חרש בסתר באופן צנוע ועצמאי גם בהנץ (לפנות שחר) וגם (כבו שפוני מאווי) הנר הכבוי שיש לתקנו. כלומר, אין ספק שהמשפט הזה עמד לנגד עיניו של המשורר. מילים שבורות" - אסוציאציה מתהילים. תהילים פרק קמז - פסוק ג: הָרֹפֵא, לִשְׁבוּרֵי לֵב; וּמְחַבֵּשׁ, לְעַצְּבוֹתָם. ברור שלב שבור יכול להוציא רק שברי מילים ולא מילים שלמות. ברור שהדיבור הוא בדימוי. דיבור מטפורי. צקון = תפילה, תחינה השתפכות הנפש. האסוציאציה של בלפור לצקון וגם לאומר לחש לקוחה מישעיהו - ישעיהו פרק כו, פסוק ט"ז: יְהוָה, בַּצַּר פְּקָדוּךָ; צָקוּן לַחַשׁ, מוּסָרְךָ לָמוֹ. חישוב קץ לפי דתנו, הוא מועד בואה של הגאולה של משיח צדקנו. קץ, בארמית: זמן. בעברית: סוף. הכוונה לחישוב זמן הגאולה וסוף הגלות. אלא מאי? לפי חז"ל והגמרא אין לחשב קיצין. הרמב"ם, באגרת תימן שלו, קובע: "עליך לדעת שהקץ על דרך האמת לא ייתכן לשום אדם לדעת אותו לעולם". במסכת סנהדרין (צ"ז, א) מדובר על רב זעירא שאומר שמאחר שהקץ לא ידוע, אסור לנסות לחשב אותו, כי עצם העיסוק בכך עלול להרחיקו. "...כי הא דרבי זירא, כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו: במטותא, בעינא מנייכו לא תרחקוה. דתנינא: שלושה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב". אך נמצאנו למדים שלמרות ההתנגדות הזו קמו לא מעט מחשבי קיצין ביהדות (אברהם בן-אליעזר הלוי שלמה מולכו ועוד). אך מה החידוש בשיר? פשיטא היא: המשורר חי בזמן של תיקון, והוא אומר זאת מפורשות: מְחַשֵּׁב קֵץ חַי בִּזְמַן תִּקּוּן היינו כאשר אתה כבר בתקופת תיקון, אתה מצפה לתוצאה, ולכן על דרך הטבע הוא שתחשב קץ.

עוד הארה להבנת השיר:

המשורר כותב בבית שני: נוֹשֵׂא בְּיָדִי נֵר שַׁעֲוָה פָּשׁוּט בְּתוֹךְ קֻפְסַת פַּח חשוב להבין: תיקון הוא בעיקר הסליחות, שנלווה אליהם ערב אחד של התרת נדרים. בתקופת הסליחות, הילדים היו לוקחים מקל או מוט כל שהוא תוקעים בראשו קופסת שימורים ריקה, ובתוכה מקבעים נר שעווה פשוט. וכך הולכים עם הלפיד המאולתר, אל בית הכנסת. כך "הילד" המבוגר קרי, המשורר, הביט לאחור על מעשה הילד ההולך לבית הכנסת עם נר הלפיד בידו רואה זאת כנר שמצית להבות. האור, שאפשר ויפיח חיים חדשים יפים ומתוקים בעולם כולו. יש כאן משום לעג לרש של הילד ההולך עם נר השעווה הקטן (שבוודאי באיזה שהוא שלב יכבה וייעלם מן העולם) וחושב שבכך הוא יתקן את העולם כולו. שימו לב לפואנטה: כותרת השיר: תיקון הנר. בשורה הראשונה היינו מצפים שהוא ידבר על תיקון נר, אך הוא מדבר על תיקון של נרות כבויים (לא נר אחד). לכאורה מוזר? אך לא! בסוף השיר הוא אומר מכוון מחוג הזמן - ומתקן נרו של עולם... זו הפואנטה המשליכה הסבר ואור על שורת הפתיחה, היינו, נרות כבויים אלו נרות עולם ומלואו שיש לתקנם. עם נר אחד של ילד קטן בתוך פחית שימורים הוא חושב שהוא יתקן וידליק את כל הנרות המקולקלים של אנשי עולם. שימו לב לאסוציאציה המנחה כאן את המשורר: עם ישראל יהיה אור לגויים, והוא הקטן עם הנר הקטן, בתמימות נאצלה, יעשה זאת. זו שליחות גדולה מאוד לפעול בסתר ולתקן את נרו של העולם כולו! ישעיהו פרק מט פסוק ו: וַיֹּאמֶר, נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד, לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב; וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ.