בשבוע שעבר פתחנו את ספר בראשית, המכוּנה ספר היצירה והמידות, בקריאת פרשת בראשית. דומה ששלושה עקרונות מרכזיים וקווים מנחים בדפוסי ההתנהגות האנושית מאפיינים את פרשת בראשית וּמוּנחים בבסיסה.
להתחיל מבראשית
העיקרון הראשון הוא מה שניתן לכנות - להתחיל מבראשית. כל סיום ביהדות הוא נקודת התחלה. כמה סמלי הדבר שבשמחת תורה, מיד עם סיום החומש בפרשת וזאת הברכה, מתחילים לקרוא בפרשת בראשית. גם סיום מסכת בגמרא נחתם בקריאה 'הדרן עליך', שפירושו לחזור על המסכת.
בתורתנו הקדושה, שהיא ספר המצוות והמעשים הטובים, בניגוד לעולם האקדמי, לא מסתפקים במועד א ו-ב (וּבמקרה הטוב גם מועד ג) בהגשת עבודות וּמבחנים. התורה נותנת אינסוף אפשרויות לקידום עצמי, להתחדשות ולהתרעננות. החל מיציאת מצרים ומתן תורה חוזר המוטיב 'היום הזה' לאורך כל החומש. כל יום הוא מועד לדין וחשבון אישי לתיקון דרכים ושינויים. מדי יום, עם חידוש מחזור הבריאה, התורה ניתנת לנו מחדש ומציעה לנו את אופציית השינוי. בלילה, על המיטה, בטרם היהודי עוצם את עיניו ושוקע בשינה עמוקה, הוא קורא קריאת שמע, לא לפני שהתוודה על מעשיו וּביקש מחילה על מעשים שגוּיים.
ואכן ביהדות היום מתחיל מהערב "ויהי ערב ויהי בֹקר יום אחד" הערב המסיים את היום הקודם, הוא גם תחילת היום החדש למחרת. וּברמה המטפורית - החושך אינו סיום, הוא מגלם בתוכו את האור שיבוא. ולכן אין יאוש בעולם כלל.
הלאה. השבת הקדושה מזַמנת לנו פסק זמן מיוחד במינו ממרוץ החיים וּתלאות השבוע - אתנחתה רוחנית עילאית מרעננת של נשמה יתרה, הרגשת השכינה בהתגלמותה, לצד קידוש, תפילות, זמירות ודברי תורה המתוקים מדבש המקַדשים את שולחן השבת וּסעודותיה ומרוממים את הרוח והנפש היהודית. השבת, שהיא מקור הברכה, מטעינה את הנפש והגוף, שנחו מכל מלאכה, במצברים חדשים וּמרעננים לקראת השבוע הבא.
שמתם לב, שגם ראש חודש, המבשר בכנפיו התחדשות נוספת, כמה סמלי בחודשים המלאים הוא מורכב מיומיים - מסיום החודש הקודם (למשל ל תשרי) ומתחילת החודש הבא (א חשוון, כשמדובר בראש חודש חשוון). ועוד לא הזכרנו את החגים המשוּפעים בלוח העברי, המעניקים לנו התחדשות נוספת בדמות השמחה בחג הסוכות ושמחת תורה אמיתית, החרות בחג הפסח, קבלת התורה בשבועות, האור בחנוכה וסגירת מעגל השמחה המתפרצת בפורים.
ואיך לא הימים הנוראים, חודש הסליחות והרחמים המסיים את השנה הקודמת בהתנקות עצמית וּמשמש מבוא לקראת ההתרעננות הרוחנית של השנה החדשה בראש השנה ושיא ההיטהרות ביום הכיפורים.
אבל לא רק בכל יום מגישה לנו היהדות את מגש הכסף של ההתחדשות והרעננות הגופנית, הנפשית והרוחנית, אלא אפילו בשעה אחת. חז"ל אמרו ש"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". ואם תרצו אפילו ברגע אחד ניתן להשתנות. כך הפך אלעזר דורדיא, שיאן הפריצוּת, ששערי שמים היו נעולים בפניו, ברגע דרמטי של שינוי וחזרה בתשובה, לרבי אלעזר דורדיא.
גם המבול לא היה קץ העולם, אלא בניית עולם חדש טוב יותר, בדמותו של נוח, שבו ניתן להתבצר בתיבת הערכים האישית, המשפחתית והלאומית בדרך להולדת אברהם ושרה, הורי העם היהודי.
