כואב לי הלב באשר לפרסומים האחרונים על
דן מרגלית. בעיני הוא איש מוערך גם בתקשורת ואהבתי לצפות בהופעותיו. אם הפרסומים לגבי מרגלית נכונים, אז הוא לגמרי לא בסדר גם אם חלפו כ-30 שנה. חייו הציבוריים הסתיימו מכל מקום בין אם הפרסומים נכונים ובין אם לא, שלא לדבר על הנזק ההרסני לו, למשפחתו וחבריו.
אך עם זאת קשה לי לקבל כתופעה שרווחת לאחרונה בציבור, שנשים שותקות במשך כ-30 שנה וכעת לפתע מתעוררות ומאשימות בגלוי את מטרדיהם לשעבר. זו העת לשים סייגים בחברה שלנו ולקבוע, שלא יפורסמו ברבים עבירות מיניות כאורה, כאשר חלפו יותר מ-30 שנה מביצוען.
כמו-כן לעגל פינות. לא כל מחמאה הינה הטרדה מינית, על-מנת לא לסתום את הגולל על הקשר הרומנטי בחיי בני ובנות הזוג בחברה, כמו חיזורים ואולי גם ניסיונות למצוא אהבה. יש לפשט יותר את עניין המחמאות וההטרדות ולנסות לקבוע, מתי זו מחמאה וחיזור ומתי זו הטרדה.
