רבין נרצח בערב אחד, שלא לומר בשנייה אחת, מה שמאפשר מאז למשפחה הגרעינית להפוך את החלק ה-60 של הדקה הזאת לשבוע מדי שנה, מהתאריך העברי (כנראה) ועד הגרגוריאני וצפונה. מספר המתעניינים בכל שנה עומד ביחס הפוך למספר השנים מאז הרצח, אבל זה לא מלמד את המשפחה הזאת דבר, והם מנשימים את ה"הסתה" במסווה הנשמת הדמוקרטיה, שנרצחה לטעמם יחד עם אבי המשפחה.
לצידם, כאז, עומדת התקשורת.
בן כספית ימשיך לספר, בפנים דוויות, על "רבין במדי אס.אס", ושטרסלר עובד כבר 23 שנים כדי "לגלות" בסופן את הכתוב בדוח ועדת שמגר כבר 23 שנים. התגלית המרעישה - לא השב"כ צייר, אלא 2 קטינים ציירו את ה"כרזה" - דף A4 שהטלוויזיה מרחה אותו על פני כל המסך כדי להגדילה, שהרי נתניהו "ראה" אותה מן הבמה... שניהם, ולא מלאך. הם, ולא מלאך של השב"כ צייר. אלא שזה רק החלק הראשון של המשפט מתוך הדוח. בחלק השני שאותו "שכח" התגליתן לצטט, כתבה הוועדה: "אולם אין ספק שרביב (סוכן השב"כ) נטל מהם תצלום ומסר את הכרוז לטלוויזיה".
הרצח לא מפסיק להעסיק את השב"כ. מיסוך פרטי הרצח באמצעות קריאת שם רה"מ הנרצח על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, כבר אינו מספק כנראה. לכן, מידי כמה שנים צץ לפתע אחד מִפּורשי הארגון כדי לגלות מה שאיננו יודעים כביכול. אז מי שרוצה יודע מזמן שהכל גיבוב שקרים. ומי שאינו יודע, מאכילים אותו עד ש"יידע". היודעים מקיאים את המזון המקולקל, אבל את התקשורת זה אינו מעניין. לפני כשלוש שנים צץ לפתע אחד מן המאבטחים אז, שי גלזר, כדי להעצים עוד יותר את השקרים. "הרמנו אותו יורם רובין ואני, ואתה יודע כמה קשה להרים מי שאינו עוזר לך", אמר לכתב שהלך איתו לרחבת העירייה. חשב גלזר, שאלֵה שאינם שוכחים, שכחו את המאבטח רובין שוועדת שמגר אימצה את דבריו, 23 שנים לפני התגלות גלזר: "רבין זינק למכונית. התפלאתי איך אדם בגילו [רבין] מזנק ככה"...
אבל לגלזר היה רבין אחר. שרוע אחרי הירי... ואידך זיל גמור.
