אחד הוויכוחים העולים לפרקים הוא הוויכוח בין מצדדיי פתרון "שתי מדינות לשני העמים" ובין מצדדי רעיון המדינה האחת, שבא לידי ביטוי במספר צורות כמו: "דמוקרטיה חילונית דמוקרטית בארץ אחת", או הפתרון המורכב הנקרא "שתי מדינות מולדת אחת", שנקרא כיום "ארץ לכולנו".
שוללי פתרון שתי המדינות גורסים שהמצאות בשטח איננה מאפשרת פתרון שכזה, אין הנהגה שתוכל לממשו, וכפי שכתב באחרונה
רון כחלילי ("תשכחו משתי מדינות", 18.10) שיהיה זה מהלך "שאין מצב שיעבור בשקט, כאן, שם ובכל מקום". יש גם לזכור כי היקף ההתנגדות לו יהיה גדול כמה מונים מאשר לתוכנית ההינתקות, בגלל החשיבות האידאולוגית של יהודה ושומרון, ומעמדם של "הכיפות הסרוגות" כיום בצבא.
ברמה הלוגית לא ברור, כיצד למרות אי-הסכמה על פתרון שתי מדינות, אכן ניתן להגיע לפתרון בהסכמה על מדינה אחת. אבל בעיות היסוד אינן לוגיות אלה פוליטיות ומהן מתעלמים. מי שמצדד בפתרון של שתי מדינות צריך להסביר לא רק האם יש כיום הנהגות בשני הצדדים היכולות להגיע לפתרון מדיני מוסכם, אלא גם האם ניתן לקבל הסכמה גורפת מצד האזרחים. לא מדובר רק בהגעה להסכמת האזרחים, אלא גם ביכולת לממש ההסכם.
כבר נכתב רבות על אבני הנגף בדרך זו: זכות השיבה, מעמד ירושלים, ומעמד ההתנחלויות, שבהקשרו יש לקחת בחשבון את השפעת שטח השיפוט שלהן על הרצף הטריטוריאלי הפלשתיני. מעבר לכל זאת יש לשאול – האם המדינה הפלשתינית תוכל להיות מדינה יציבה וברת קיום? יש גם לזכור שישראל היא ענק כלכלי לעומת הישות הפלשתינית. התוכל מדינה זו להתמודד עם אתגריה כמדינה עצמאית? זאת למרות הפילוג בין אש"ף לחמאס?
שאלה אחרת נוגעת לישראל עצמה. באחת ההתבטאויות לאחר
הסכם אוסלו אמר פרס שישראל תהיה "יותר יהודית". מה זה אומר על הדמוקרטיה והזהות הלאומית של ישראל? האם באמת פתרון של שתי מדינות יכול לכונן את ישראל כמדינה "יהודית דמוקרטית" אך בעלת 25% מאוכלוסייה שאינה יהודית?! האם המעמד הבינוני הערבי-ישראלי יסכים להגבלות תחוקתיות על מעמדו?
לעומת זו, פתרון של מדינה אחת בתנאי סכסוך לאומי פירושו מלחמת אזרחים בתוך המדינה. שיא האבסורד שזה יהיה המענה הפוליטי לחזון "ארץ לכולם" שבה "כל עם יממש את הגדרתו העצמית במדינה שלו אך באותו זמן ישמור על הארץ הזו כארץ משותפת פתוחה לכל מי שחי ויחיה בה".
הבעיה שמדובר בחזון ריק מתוכן, כי לצורך מימושו צריכים להתקיים שני תהליכים באזור: דמוקרטיזציה במובן הפוליטי מערבי של המילה, כמו גם הפנמת הלאומיות האזרחית המכלילה ללא הבדל אתניות ומוצא דתי. ללא זאת דומה, שהעתיד יהיה יותר דומה לעבר הבלקני.
