כל הכבוד מגיע לשר
צחי הנגבי מהליכוד שלמרות צעקות הבוז והניסיונות להפריע לנאומו מצד אנשי שמאל נושאי בלונים שעליהם כתוב מרצ, השמיע דברים מן הלב בעצרת הזיכרון לראש הממשלה המנוח
יצחק רבין במלאת 23 שנה לרצח הנורא שזעזע את המדינה. צחי לא התלהם, לא הסית, לא ליבה את היצרים נוכח קהל של רבבות. הוא אמר דברים של טעם שקולעים אל הלב. הוא הסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע, כי "עלינו להיאבק על מה שבוער לנו בלב מבלי לשרוף את ביתנו עלינו". הוא ניסה להבהיר לכל קצוות הקשת הציבורית מימין ומשמאל דבר אחד פשוט כאשר אמר: "אנשים אחים אנחנו. רק אם נזכור זאת, נבין שבדרך זו בלבד ניתן לשמור על המדינה שלנו ועל כך שכולנו עם אחד".
אינני יודע כיצד הצליח צחי לארגן לעצמו, כנציג ימין מובהק, הזמנה לעצרת שאורגנה בידי השמאל. זה באמת לא חשוב. עובדה היא שהוזמן, הגיע והשמיע את דברו באופן צלול וברור. עם זאת אני מתפלל לאל שבשמים, הבוחן את כולנו במבט עצוב מלמעלה, שדבריו של צחי הנגבי לא עיצבנו איזה חולה רוח חדש שיעלה בדעתו הסוטה להתנכל לו. רק זה מה שחסר לנו.
הצרה של העצרת הזו, המתקיימת מדי שנה, היא שסביב קיומה מתנהל מאבק סמוי מאחורי הקלעים. השמאל המארגן את העצרת רוצה להפוך אותה להוכחה מוחשית לכך שאישים בימין, ובהם
בנימין נתניהו, הם האחראים להסתה העמוקה שהובילה לרצח. הימין, כמובן, מתנגד לכך וטוען להד"ם. וככל שחולפות השנים מתעמעמות העובדות ורוב הציבור, כלל לא יודע בבירור מה אירע לפני 23 שנה ומי אחראי להסתה שהובילה לרצח. דבר אחד ברור: עד שהימין והשמאל לא יחברו להפקת עצרת אחת שתייצג את כולם, ללא הפניית אצבע מאשימה כלפי צד כלשהו, שלום בית לא ישרור בארץ המיוסרת שלנו. אני מקווה שהזמן יעשה את שלו והדורות החדשים שינהלו את המדינה בעתיד לא ישתמשו בעצרת, אם תמשיך להתקיים, כאמצעי להשפיע על תוצאות הבחירות.
