אמא גוססת, בת לסבית ובן מלח

הינה סרט שקרוב לוודאי לא תלכו לראות - "והזוכה הוא..." שמבקש להיות סאטירה על תעשיית הסרטים העכשווית. עלילתו מתרחשת על הסט של סרט קטן ודבילי בשם Home for Purim, דרמה תקופתית על משפחה יהודית עם אבא משופם, אמא גוססת, בת לסבית ובן מלח. גיבורי הסרט (האמיתי) הם השחקנים הוותיקים והצעירים, הבמאי, הכותבים, המפיקים וכתבי הבידור שחגים סביב. מלאכתם המשמימה של כל אלו מקבלת תפנית מרגשת כאשר המילה "אוסקר" מופיעה אי שם ברחבי רשת האינטרנט. השמועה מציתה הייפ, שמתנפח למימדים אבסורדיים ומעורר הרבה ציפיות אצל הרבה אנשים. במאי הסרט הוא כריסטופר גסט, וליצירתו שותף גם יוג'ין לוי ("אמריקן פאי"). האייטם המרכזי ברזומה של גסט הוא הופעה בתפקיד ראשי והשתתפות בכתיבת התסריט ל"ספיינל טאפ" של רוב ריינר. באופן כללי, לגסט יש רקורד לא קטן בתחום הקומדיה והיצירה המוקומנטרית, וגם המטרה של "והזוכה הוא" היא לגרום לכם לצחוק. עובד? ככה-ככה. אף שכמה מהדחקות עשויות לעורר צחקוקים, בעיקר אם אתם אנשים סלחנים, "והזוכה הוא..." הוא בסיכומו של עניין סרט מעיק ובינוני. יש לו שני חסרונות עיקריים: מבנה לקוי ונושא לא מעניין. לא ברור למה הסרט בנוי כפי שהוא בנוי. האקספוזיציה מפחידה באורכה, וההתפתחות העיקרית במהלך העניינים מגיעה אחרי כמה עשרות דקות של אפיזודות קומיות שונות ומשונות. כשכבר הייתי בטוחה שהסתבכתי עם אפוס אלטמני באורך של שלוש שעות, הסרט קיפל את הסחורה, סגר את הבאסטה צ'יק צ'אק ועצר את הסטופר על 86 דקות. הניסיון להאיר את פניה המגוחכות של התעשיה ושל קדחת האוסקרים הוא נחמד, אבל גם אמריקני מאוד, ברנז'אי מאוד ובקיצור - לא מרגש ולא מסקרן. אז נכון, כל מיני מסכנים נדרסים תחת גלגלי רכבת האקספרס של החלומות. עם החלכאים נמנים שחקנים מזדקנים ומתוסכלים ותסריטאים שמקבלים יחס מזלזל. וישנה גם תקשורת חסרת רחמים שרוקדת על הדם של האומללים שהיא בעצמה העלתה לגדולה לפני חמש דקות. אבל, כמו שאמר רמטכ"לנו לשעבר, איי רילי דונט קר. כיאה לקומדיה מרובת דמויות, יש ב"והזוכה הוא..." כחמישים אלף פרצופים שתפקידי משנה הם לחם חוקם. הללו מגלמים טיפוסים פלקטיים - חלקם ציוריים יותר וחלקם פחות. יוג'ין לוי מגלם סוכן שלא יורק לכיוון הלקוח הכושל שלו - ציטוט מהסדרה "ניצבים" או מה? ג'ניפר קוליג' די משעשעת בתפקיד מפיקה אהבלה שאין מה מושג מה היא עושה, אבל חשוב לה מאוד שלא יצלמו אותה מאחור. ויש גם יחצ"ן שמתהדר בלוק סבנטיזי ובדם אינדיאני סמוי, במאי עם תסרוקת ארט גרפונקל וכתב בידור שזוף יתר על המידה. באיזשהו שלב מפציע ריקי ג'רוויס ("המשרד") ואומר כמה מילים במבטא בריטי. השחקנים המרכזיים עושים עבודה לא רעה בסך-הכל, בייחוד פרקר פוסי ("סופרמן חוזר"), שמגלמת ב-Home for Purim את הבת הלסבית ומצליחה להזריק עניין בכמה קטעים נבחרים. דווקא אחת הסצינות האחרונות, שבה השחקנית הצעירה מציגה קטע צווחני ומלודרמטי מתוך מופע יחיד שלה, מצליחה לגרום ללב להחסיר פעימה לרגע קל ולהעיר את הצופים מתרדמתם.