שבס להמונים

כמדי שנה, לקראת יום הזיכרון לרבין ז"ל, מנסה שבס¹ להעשיר את הציבור במידע, פרשנויות ותובנות משלו לגבי הסכמי אוסלו וסיפור הרצח. מדי שנה נעשים הדברים יותר בנאליים, שגרתיים, בלתי-אמינים ובלתי משכנעים. שבס מעוגן בתובנותיו ומפתיע לראות עד כמה הוא אינו קולט "שקיבעון מחשבתי" הוא ליקוי מידבק. המנטרה הגורסת שרצח רבין הוא כביכול גם רצח של "דרך", הוא השקר הפוליטי הגדול של שבס ושותפיו להשקפה. ראשית: אין דרך. אם, כפי שנהוג לציין, רבין התנגד להקמת מדינה פלשתינית, לא האמין לערפאת, חשב שיוכל להחזיר את גלגל ההיסטוריה לאחור מול העולם וארה"ב במקרה ש"הנחות העבודה של דרך אוסלו תכשלנה", היה הוא אדם הוזה ולא הייתה לו דרך; בדוחק אפשר להסכים שהאמין באוטופיה. אם אכן זו המציאות, רבין היה הרפתקן פוליטי שעסק בניסוי היסטורי מסוכן. לאחר הרצח ירש אותו בראשות ממשלת ישראל שמעון פרס, האיש שהוביל את רבין לדרך אוסלו ובדרך אוסלו. הוא שעמד לבחירה מחדש ב-1996, כשהוא מציג לשיפוט הציבור בבחירות את דרך אוסלו "של רבין" (מה שבעיוורונו הפוליטי לא עשה רבין עצמו מבעוד זמן). פרס הובס בבחירות אלה, מפני שבן-בריתם שלו ושל רבין, ערפאת, גילה את פרצופו האמיתי בסדרה של אירועי טרור המוניים בערי ישראל, שבהם קיפחו את חייהם עשרות רבות של ישראלים ונפצעו מאות! את הדרך הזו פסל הציבור הישראלי, לא הרצח. הכשל הלוגי הכמוס בדרך אוסלו חולל זאת. כל הניסיונות לקשור לרצח את אובדן "הדרך של רבין", הם שקר וכזב ותירוץ לקושש באמצעותו תמיכה פוליטית ולהטיל דופי מלאכותית במחנה הימין; גישה טיפוסית לשמאל.

ללמוד וללמד

זאת ועוד, מבחינת יחסי המחנות - "ימין" ו"שמאל" - רצח רבין הוא עוד ציון דרך היסטורי במחלוקת ארוכת שנים: לא היחיד, לא הראשון אבל אחד החמורים. הלקח מציון דרך זה הוא שבדמוקרטיה חפצת חיים, אין מכריעים ויכוחים פוליטיים חשובים בכוח או באמצעות מניפולציות פרלמנטריות ואחרות. לקח זה יש ללמוד וללמד, אולם בינו לבין "דרך רבין" בנוסח של שבס, אין דבר וחצי דבר. בהמשך דבריו, מפנה שבס באופן שיטתי את הטפות המוסר שלו לעבר בני-פלוגתא במחנה הימין, כאילו כל דברי הבלע, הביקורת הנפסדת, השקרים, כינויי הגנאי ומטעני השנאה נוצרו בו ורק בו; הוא שוב טועה (או מוליך שולל). הימין למד כמעט כל דבר תועבה פוליטי מן השמאל ובהיסוס רב פנה להשתמש בו; "ימי הזוהר" של הולדת האווירה העכורה, הם ימי מלחמת לבנון הראשונה וניסיונות השמאל לחבל בה. שבס קורא להפסיק את ההסתה, לא לשכוח להעלים או לטשטש עובדות ולקחת אחריות. עוד הוא טוען שמעשה רצח לא נוצר בריק. כוונת הדברים ברורה ועומדת בסתירה גמורה להטפות מוסר אלו. האמת היא שאין במציאות מחנה "צדיקים" ומחנה "אשמים" וגם בעתיד לא יהיה - כל צד ועמדותיו מעשיו ושגיאותיו. ללא אמת אין תיקון. בדמוקרטיה אמיתית לא הולכים לבחירות על מצע אחד ולאחר ניצחון בהן הופכים אותו ב-180 מעלות על אפו ועל חמתו של הציבור. בדמוקרטיה אין "גונבים פתרונות במניפולציות פוליטיות, על חודו של קול ובזכותו של "וולוו", ועוד בנושא כה רגיש. הצורך לכבד את זכרו של רבין ז"ל הוא טיעון נכון, כל עוד הוא מכוון לאדם שנרצח ואיננו מנוף פוליטי לקידומה של תוכנית פוליטית שנויה במחלוקת. האדם שנרצח הוא קורבן, אבל הוא קורבן, בין היתר, גם של שגיאותיו. מנהיג מפוכח במדינה יהודית חייב היה להבין שמסירת שטחי המולדת החשובים ביותר מבחינה לאומית לאויב, איננה עניין של מה בכך, זו הכרעה לאומית היסטורית. "שלום" איננו פטה-מורגנה או תרגיל בשיטת "מצליח". הממשלה עובדת בשירות העם ולא להפך.

חושים בריאים

הדמוקרטיה לא התרסקה ולא עמדה להתרסק כפי שגורס שבס. היא לא התרסקה ב"פרשת אלטלנה" ולא ב"סזון", לא בעת זריקת הרימון בכנסת בוויכוח על השילומים ולא במלחמת יום הכיפורים או מלחמת לבנון הראשונה וגם לא בימי אוסלו. חושיו הבריאים של העם גרמו לכך ולא הטפות מוסר של פוליטיקאים אינטרסנטיים. מעשה רצח לא נוצר בריק, זה נכון. סטיבן פאדוק² לא שייך לעניין שלנו. "הונאת אוסלו" - הדרך בה נולדה, המטרה אותה שימשה, האופן בו נווטה ונכפתה על הציבור, ההרפתקנות וקשיות הלב שהיו כרוכים בתהליך ורמת ההתנגדות הציבורית האמיתית למהלך זה - אלה שייכים גם שייכים. הכרעה מסוג אוסלו מחייבת "הכשרת לבבות"; מנהיג שאינו מבין זאת, הוא מנהיג כושל. הניסיון המתמשך להטיל על נתניהו אחריות לרצח הוא "רצח אופי" שאחראי לחלק גדול מהרוח הרעה הנושבת כיום בעם. מי שמצפה לתיקון עוול באמצעות עוול חדש, אינו רוצה בשינוי ואינו יכול להביא מזור. לא איבדנו את דרך רבין. אמנם, יש בציבור הישראלי קבוצה שאולי מאמינה בכך, אבל היא איננה רוב הציבור ואינה מייצגת את העם. דרך הלקאת הזולת, דרך השקרים והסילופים כשיטה לקושש באמצעותה יתרונות פוליטיים, איננה מוליכה לשום מקום. "אוסלו" היה רעיון נפל שכשל. הרצח שביקש לעצור את המהלך הכושל, היה פסול מיסודו וכידוע "עבירה גוררת עבירה...". הרצח הוא תוצאה ישירה של מעשה פשע של יחיד, משולב בכשל מבצעי חמור של השב"כ - זו האמת העובדתית. אם רוצים למצות את הנושא על כל היבטיו, לא מאמרים פובליציסטיים בעלי אינטרס פוליטי יעשו זאת, אלא ועדת חקירה ממלכתית לנושא כולו על כל היבטיו. אם ימשך המצב הקיים עוד שנים ספורות, פרשת רצח רבין תדחק סופית לשולי ההיסטוריה ושכר כולנו ייצא בהפסד הלקח ההיסטורי האמיתי של הפרשה.