בימים האחרונים נראה מנוף גדול מוריד ממשאית גדולה לא פחות צריח פלדה ענק ומניחו ליד בחצר מצדית (כן זה השם העברי של הטיגראט) משטרת מתת הסמוכה לסאסא.
מצודת מתת, המשמשת היום בסיס צבאי, הייתה בעברה תחנת משטרה בריטית. על רוב המצודות מתוך ה-69 שנבנו היו צריחים מבטון לתצפית ולירי. זו שבמתת, שנקראה אז מצודת "סעסע" (ה"שגיאה" מכוונת כיוון שזה היה שמו של הכפר הערבי), הייתה מפלדה שהלכה ונהרסה במשך השנים.
המועצה לשימור אתרים החליטה, לבקשת משרד הביטחון, לבצע פעולת הצלה ולשקם את צריח הפלדה כאשר משרד הביטחון, שהאתר באחריותו, ידאג להציבו מחדש על המבנה. זה אמור להיות מבצע הנדסי לא פשוט כדי לשמור על בטיחות העובדים והמבקרים.
חודשים רבים עמלו אנשי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בפעולת הצלה תוך כדי מאמץ לשקם את הצריח ההיסטורי מבלי לפגוע באוטנטיות שלו. זוהי מומחיות ייחודית למועצה לשימור שעיקר התמקצעותה בשימור ולא בשחזור. לעתים נאלצים מומחי המועצה לשימור אתרים, כמו במקרה צריח משטרת מתת, להחליף חלקים אך כל זאת תוך מאמץ יצירתי לשמור על האוטנטיות ההיסטורית. לא חדש שנראה כמו ישן אלא האתר ההיסטורי AS IS.
ספור המצודות, או ליתר דיוק המצדיות, התחיל באחד, צ'ארלס טגארט שמו, שהיה מפכ"ל, בגמלאות של המשטרה הבריטית בכלכותה שבהודו. מומחה למשטרה ולטרור טגארט שהוזעק לארץ ישראל בשנת 1937, בשיאם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. כדי להמליץ בפני שלטונות המנדט על הדרכים לדיכוי המרד הערבי ומניעתו בעתיד. שתי ההמלצות העיקריות של צ'ארלס טגארט היו הקמת תחנות משטרה לאורך גבולה הצפוני של א"י ובניית מבני משטרה מבוצרים, כל זאת במאמץ להחזיר לשליטה את הצבא הבריטי שאיבד אותה לכנופיות הערביות שפעלו בשטח. שני מיזמים אלה, שחברת "סולל בונה" השתתפה בהם, נקראו "הטיגארטים", והם היו בין מפעלי הבנייה הגדולים בתולדות א"י בכלל, ובתקופת המנדט הבריטי בפרט.
ביוזמתו הוקמה בשנת 1938 גדר הצפון, שנועדה לחסום את הגבול הצפוני. על תוואי הגדר הוקמו 5 מצדיות, על-פי דגם סטנדרטי שכלל מבנה מרובע ובראשו צריח מצולע הצופה לכל הכיוונים, ובו חרכי ירי. הראשונה הוקמה בנבי יושע (כיום מצודת כ"ח), השנייה בסאלחה (כיום מושב אביבים), השלישית באזור הכפר סעסע (כיום היישוב מתת), הרביעית בכפר תרביחא (כיום מושב שומרה), והחמישית באזור היישוב באסה (כיום בשטח מושב יערה). שתי מצדיות נוספות נבנו ב"קו השני", כביש עכו-צפת, האחת במג'ד אל-כרום והשנייה בראמה. רוב המצדיות הוקמו, כאמור, עם שני צריחי בטון פרט לזו שבסעסע-מתת שהוקמה עם צריח פלדה בראשה.
צריח מיצדית סאסא בנוי משלד מתכת של קורות u וקורות I מחוברים בברגים וניטים ללא ריתוך. קירותיו עשויים לוחות פלדה כפולים של כ-5 מ"מ" שביניהם לוח עץ על-מנת ליצור מיגון מפני קליעים. הצריח מחולק לשני מפלסים, בנוי מ8 צלעות -בכל צלע 2 חרכי ירי -חרך לכל מפלס . קוטרו כ-4.5 מ' וגובהו כ-7 מ' .העלייה לצריח היא מתוך המצודה עם סולם פנימי שמוביל עד לגג הצריח שם יש פתח עלייה לגג -בדרך כלל' עם זרקור. בצריח עצמו דלת נוספת ליציאה לגג המצודה.
הטיגארטים שנבנו בגבול הצפון, היוו חלק מ"חומת טיגארט" - מערך הגנה שכלל גדר גבול, כביש פטרולים, 20 פילבוקסים ו-7 מצודות (רק 5 קרובות לגבול). דוקטרינת טיגארט התבססה על שימוש בכוחות קטנים ממוגנים היטב שיוכלו לטפל ביעילות במרד הערבי.
לכולן סגנון אדריכלי אחיד: חזית בת שתי קומות ומשני צדדיה מגדלי שמירה ותצפית עם חרכי ירי, וחומה שהקיפה חצר גדולה ומוגנת, שבה נבנו מבנים נוספים. בכל מצודה הייתה כניסה ראשית אחת וכניסה נוספת לחצר. גנרטור סיפק חשמל בעת הצורך. המבנה הוקף בגדר תיל במרחק מאה מטר ממנו. היו גם מצדיות שנבנו כהרחבה של תחנת משטרה קיימת או מבנה ממשל קודם, ולכן ניתן לזהות בהן שילוב סגנונות אדריכליים.
ברבות מן המצודות היו מאגרי מים עיליים על גגותיהן ואחרות עם מאגרים תת-קרקעיים שאליהם נוקזו מי הגשמים. מצדיות אלו שרובן הפכו לאחר קום המדינה לתחנות משטרה ואחר כך חלקן הוסב למוזאונים הם מרכיב חשוב וחלק בלתי נפרד מהמורשת הישראלית. הניסיון לכבוש כמה מהם במלחמת השחרור והקרבות הקשים סביבם הפך לאבן יסוד בסיפורי הגבורה של מלחמת השחרור.
קרבות כאלה, שנערכו למשל במשטרת עירק סואידן, בנבי יושע (שם נפל הפלמ"חניק דודו) וכמובן בלטרון. המחיר הכבד, גבורת הלוחמים והקרבות הקשים (שבמקרה לטרון הסתיימו בכישלון) מלמדים על חשיבותן האסטרטגית של מצודות ה"טיגארטים" ועל חוסנן וכושר עמידותן.
כאמור המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ראתה לנכון לשמר את מורשת הקרב של משטרת מתת ועתה תורו של משרד הביטחון להציב את הצריח על תחנת המשטרה שהיום היא בסיס צבאי ולהסבה למוזאון לתולדות האזור לציון לחימת הגבורה של אנשי הפלמ"ח וחיילי צה"ל באזור.
