הם קראו לאותו לילה אפל Kristalnacht, קריסטל נאכט. גם מפני שרסיסי הזכוכית של אלפי חנויות ואלפי חלונות בתי כנסיות ומדרשות שנופצו בהשתוללות הקרואה באותו לילה, הבהיקו בבוקר החיוור כאילו הערים כולן האירו בשברי אורה של שמש חורף. גם, אל לא רק. גם מפני שבתי היהודים היו דומים עליהם כבתי עשירים בהם תלו שנדלירים של קריסטל שהיהודים מלווי הריבית קנו אותם בכספי שוד האוכלוסייה התמימה, והנה עתה, נקם ושילם, נברשות העושר והעושק נופצו. Kristalnacht.
כמה שמחה לאיד פרימיטיבית יש בקרב המון שיוצא לשרוף ולהרוג ושוטריו יוצאים להניס עשרות אלפי גברים לבתי מכלאות גדורים בתיל מחושמל וכל שהם רואים הוא בדולח, בדולח, בדולח, בדולח נקם, בדולח מנעים נפש.
שמונים שנה אחרי, גם אנחנו עדיין אומרים Kristalnacht. למה? בשם כל מי שדמו נשפך באותו לילה, בשם כל מי שדמו הוקז ביד החוגגים שבע שנים ארוכות למן אותו לילה, אל נקרא גם אנחנו לליל המפץ הזדוני הזה שהחשיך עלינו את העולם, ליל הבדולח. לא. בל נחטא. זה ליל אפלה. ליל מאפליה. ליל השבר הנורא. מצווה עלינו לדקר לדברים בשם של האמת הקודרת שלהם. אין סיכוי לתיקון עולם, שגם כך הוא קשה כשאול, כשהדברים אינם נקראים בשמם. גם היום.
