לעיתים המערכת מפרסמת מאמר רק לאחר יומיים, שלושה, וכאשר החדשות משתנות במהירות, זה כבר פחות רלוונטי. היום לאחר הפסקת האש המבישה, השקט לכאורה שהושג, מעלה בראשי את המילים הנשגבות משיר בית"ר: "כי שקט הוא רפש הפקר דם ונפש", ואין כאן כל הוד נסתר.
המאמר הקודם נכתב בעת ה"בולמוס" של החמאס בשליחת הטילים. היום כבר יש לנו "שקט"... ואיך התחושה? שהם יצאו טוב יותר! לא כך זה היה צריך להסתיים. אומנם כידוע דעת הקהל תומכת בתחילה ביציאה ללחימה ובסוף זה מסתיים בוועדת חקירה. אבל בשורה התחתונה, לא עלינו כלל על המגרש לשחק. הדרג המדיני לא פצה פה, הודעות יצאו כאילו אין מה לדבר על הפסקת אש, וכעבור שלוש שעות נודע על "הפסקת אש בדרום".
עם אילו תובנות יצאו בחמאס? שמדינת ישראל לא רוצה להילחם בשום סיבוב, שחמאס הוא שימשיך להחליט מתי נלחמים, ומתי קוראים פוס, שישראל אינה מקבלת החלטות אסטרטגיות, אין לה מטרות מוגדרות, ממשלה שאין לה הסברה מסודרת.
ילדים ומבוגרים ישבו בחוסר אונים ובפחד מצמית בתוך ממד"ים בגלל כנופיה של חמאס, שמנהלת את החיים כאן. אנשים במקלטים, וישראל יורה טיל אזהרה לבכיר בחמאס ועושה לו הקש בגג! הם מנסים אותנו, ומתמלאים עוז! וזו פגיעה בחוסן הלאומי. שבע שעות יושבים שרים בדיונים, אחר כך משמיצים זה את זה, ורבים כאשר כנופייה של כמה מחבלים עושה להם בית ספר. הם מנסים אותנו, פעם אחר פעם ואצלנו עסוקים בכיבוי שריפות כשהלהבות עולות בכל פעם.
שווים בין שווים
במזרח התיכון אי-אפשר רק לאיים, ולא לעשות. מדוע האיומים אם אינכם מסוגלים לעשות? ולא רק זאת...ישראל נתנה לחמאס את יכולת ההחלטה, מתי להתחיל, מתי לסיים. ניפחו להם את האגו, וישראל תשלם על כך בסבב הבא שיכול להיות כל רגע.
כולם הרי יודעים שישראל מעצמה של היי-טק, יכולותיה ידועות בכל העולם, ובכל זאת, נראה שהיא איבדה את האמונה שלה בצדקת דרכה. הם מציבים ומכתיבים לישראל מצבים מורכבים שהיא אינה מגיבה עליהם. הם מתנהלים כשווים בין שווים. כל מי שלמד את צורת החשיבה הערבית, יודע שהם גוזרים את המסקנות מתוך עולם המושגים שלהם. מאז הנסיגה מעזה ב-2005, אז נאמר משפט האלמוות: "אם ייפול טיל אחד נראה להם את שערי הגיהנום"! מאז נפלו אלפי טילים וישראל ממשיכה להכיל, להבליג, לזרוק ביטויים מכובסים, שאינם משכנעים אף אחד. הזנחה טוטלית שנמשכת כבר 13 שנים, בהם מדינת ישראל לא עמדה על שלה וויתרה שוב ושוב.
החמאס יוצא מחוזק מבחינה נפשית. גם אם לקחו להם מנהרה, או בכיר נהרג, אבל הם גילו את נקודות התורפה שלנו. שרק רוצים שקט ושקט.
מדינת ישראל צריכה להחליט אם היא מסוגלת להילחם, בלי להעניק לצד השני מתנות ולהעביר לו כספים, ובלי להסתכל בשעון אם מקבלים טלפון ממצריים. לצאת למלחמת חורמה, במלחמה כמו במלחמה, להצליח, ולא לחזור על ההתנהלות של צוק פחדן. לחדול מההתנהלות השלומיאלית, שפוגע בחוסן הלאומי, ומחליש את הביטחון. אי-הגזע הגאון והאכזר, שבכתר דוד נעתר?
