מי זוכר את העונה הראשונה של "
לרדת בגדול"? לא אני. מלחמה קטנה אחת הפריעה לה לתפוס שטח דומיננטי בזיכרון שלי. עכשיו מגיעה העונה השנייה של סדרת הריאליטי הזאת, שמבקשת לרדת לחייהם של כמה אנשים כבדי משקל, ובגדול.
אמש בערוץ 10 התייצבו המרכיבים המוכרים בתבשיל ההרזיה הזה: שני מאמנים, קבוצת הכחולים, קבוצת האדומים וציפי שביט אחת. ויחידה. ושוב הם אוכלים סלרי עבש ובוץ טרי ושוב הם מתחרים בתחרויות שמזכירות מסיבת ילדים אכזרית שיצאה מכלל שליטה.
האם הפעם נזכור משהו מ"לרדת בגדול"? מישהו דאג ללהק לתוכנית טיפוסים חזקים ובלתי נשכחים. אבל משום מה, הנפשות הפועלות דומות מאוד זו לזו. בשלב מסויים רוב הבנות - לפחות לשלוש מהן יש שיער חום חלק - הפכו בעיני לגוש אחד, מלבד שימי המודחת. הבנים בכלל פרחו מזיכרוני, למעט מוטי, 180 ק"ג של מופע מזעזע של דום נשימה בשינה. כולם עצובים וכולם בוכים וכולם לחוצים וכולם נורא רוצים. ולא רק שהם דומים אחד לשני, רוב המתחרים דומים מאוד למתמודדים שנראה לי שכבר ראיתי בעונה הקודמת. לא בטוחה בזה לגמרי - אני פשוט לא זוכרת.
גם האתגרים נראים דומים לדברים שכבר ראינו. בטח מדובר בתחרויות חדשות לגמרי, אבל כמה כבר אפשר לאתגר מרזים? מנופפים להם בגוש חמאה ענק ומגרה בטירוף מול הפרצוף, מאכילים אותם עשב ומאלצים אותם לרוץ בו כשהם מגלגלים אבנים גדולות, זורקים כדורים לשמיים או רתומים לג'יפים.
אני לא יודעת אם ציפי שביט החזיקה בעונה הקודמת גוש חמאה עצום, כמו שעשתה אתמול, אבל אני בטוחה שראיתי סצינה דומה בשלל תוכניות ריאליטי-הרזיה אחרות. הגירסה האמריקנית או הפרפראזות הבריטיות - זה לא משנה: היינו שם, ראינו את זה והיינו מעדיפים להחליף את זה בגוש שוקולד אצלנו בבטן.
לפי התחזיות העכורות, צפויה לנו עוד מלחמה בקיץ. אבל דבר עדיין לא מעיד שהיא אכן עומדת לפרוץ. דבר גם לא מעיד ש"לרדת בגדול" עומדת לפרוץ. ולא, דודי מליץ הוא לא דבר. יכול להיות שהפעם לא יהיו ל"לרדת בגדול" תירוצים והיא תצטרך לספק קבלות ברייטינג ובהתקבעות מבוססת יותר בזיכרון. כי ביקום שלנו לכל דבר יש מחיר ועל כל נגמל יש מתמכר חדש. תוכנית מציאות שגומלת אחדים מאוכל אמורה למכר אחרים לטלוויזיה. ושום מלחמה לא אמורה להפריע לזה.
