"כי מהרסייך ומחרבייך ממך ייצאו" אמר הנביא. וצדק. כך נראית התמונה במוסד התחוקתי שלנו: כאשר שוחרי ה"דמוקרטיה" והליברליזם, ממשיכים בעצם לנקוט בסגנון הבולשביקי-הדיקטטורי, בהאחזם אנושות בשרידי שלטונם הישן, שהפקיד בידם את כל מועצות התרבות והוועדות מעניקות הפרסים - שעומדים להישמט מידיהם. לדוגמא: כשהקואליציה מחליטה על חוק שלא נראה להם, הם דגים מבין חברי הכנסת כמה חלשי אופי שיביעו התנגדות לחקיקת החוק, ובזה הם שמים אבנים בגלגלי החקיקה הדמוקרטית האמיתית. ואולי אין האשמה בח"כים המסכנים. את האשמה יש לתלות בראשי המפלגות, שמעמידים פנים כאילו הם "ימין", יעני לאומיים, אך כל תקוותם היא להוריד את הימין מהשלטון, ולחבור אל כל מי שיתפוס את מקומו (חלומות באספמיה) - יהיה שמאלני, ערבי, חרדי ומי לא.
העם אינו אשם. עשרות שנים האכילו אותנו במיתוסים מפוברקים, שרק לאחרונה מתחילים להיחשף, אך חלק גדול מהחסידים הנאמנים של מיתוסים אלה, עדיין שטופים בשנאה כה עזה ל"לאומיים", עד שהפכו למעין גייס חמישי בכל מאמציהם להתקיל את חיילי צה"ל, את הרפורמות החוקיות שנבחרי העם רוצים למצק בחוקים חדשים ועוד ועוד.
וכי איך אפשר להבין שרים וחברי כנסת שחברים בקואליציה (מה שמחייב אותם להצביע עימה ולא נגדה) - שמפרים את ההסכמים ומתנהגים כמו בגן ילדים? האם זר להם כל הכבוד והיקר שהביאה לנו פעולתו של
בנימין נתניהו, כשנשיאים וראשי ממשלות זרים פוקדים את מדינתנו ומחזרים אחריה, ומממשים בכך את חזון ישעיהו? האם עינם טחה מראות את השינויים בפוליטיקה הבינלאומית ובשידרוג מצבה של ישראל בעולם? האם קיימת בקרב כל החכמים הקטנים אישיות כלשהי, בגודל אישיותו של רה"מ נתניהו?
שנאת ישראל
האם לנצח נהיה שבויים בידי היועצים המשפטיים הכה מוטים? האם לנצח כל הקרנות תענקנה תמיכה רק לסרטים המשמיצים את חיילי צה"ל? האם תימשך פעילותם של גופים הממומנים בידי גורמים זרים, שהם בוודאות שונאי ישראל ויוזמים חרם על כל מוצרי ישראל לאירופה, וחרם על אקדמאים באוניברסיטאות אמריקניות? מצב כה מגעיל, שלא נראה כמותו באף ארץ דמוקרטית אמיתית.
לא ייתכן שבעת שהדמוקרטיה תהיה בפיהם, תהיה במעשיהם שנאת ישראל ואהבת שונאינו ומחרבינו. הודות לפעילות זו דור שלם או שניים בתרבות הישראלית מבין האמנים והסופרים נעלם וגז הודות לז׳דנוביזם, מכיוון שלא זכה להתייחסות בחשיפה הראויה. פועל יוצא נוסף, היו אמנים שלמרות היותם ימנים, התקרנפו והתנהגו כשמאלנים. ואפרופו התקרנפות: הידיעה על מותו של אחד מגדולי בימאי הקולנוע,
וברנרדו ברטולוצ׳י, מזכירה לנו את לקח הסרט שהקנה לו שם - "הקונפורמיסט". סרט המלמד עד כמה לא משתלם להתקרנף. כי אדם חייב להיות שלם עם עצמו, ולא למכור את עצמו עבור דעת קהל והטבות המגיעות עימה.
התנהגות השרים וחברי הכנסת שעושים את כל שביכולתם להפיל את הממשלה, שהם עצמם חברים בקואליציה שלה, מעמידה תמונה מבישה של הרמה המוסרית שלהם. כאלה שאינם ראויים להמשיך במישרות המכובדות שהם מאיישים. לא אלה יכולים להיות רמים מעם. לא בכאלה בחרנו. אך גאולה לא תבוא לנו אלא אם נשכיל להתאחד לשתי מפלגות גדולות, ללא כל אלו הקטנות הסחטניות, ושהשלטון יתחלף בכל קדנציה אחת או שתיים, וכך השחיתות לא תספיק להתפשט בהם.
וחשוב מכל: שכל שלטון המחליף את קודמו - יהיה זכאי להחליף את כל הפקידות הגבוהה ובעלי המישרות שבידיהם היכולת לממש את השלטון והחוק. לא ייתכן שאנשים ישבו על כיסאם שנים רבות עד מותם. רענוןהפרסונל יבטיח צדק וחדשנות. 