אחרי שירדה מן הפרק מועמדותם של
אהוד ברק ומשה יעלון לכהן בראש רשימה חדשה לכנסת, עלתה מועמדותו של
בני גנץ ככוכב התורן, שסוף-סוף עשוי להוציא את המדינה מן הבוץ, שבו היא שקועה כבר זמן רב. ואכן, גנץ הוא כרגע המועמד הפופולרי מכולם, שתולים בו את התקווה הגדולה שהוא אכן זה שמסוגל לעשות את המלאכה הקשה שדרושה לשינוי מהותי של פני המדינה.
בכך, למעשה, ירדה מן הפרק מועמדותו של גנץ לעמוד בראש
המחנה הציוני, או לחלופין לכהן בו כמספר שתיים. גם אפשרות הצגתו כמשנה ל
יאיר לפיד ב"יש עתיד" ירדה בכך מן הפרק. מי שהיה רמטכ"ל ושהנהיג את הצבא בעת מבצע צוק איתן, החליט סופית להתמודד בבחירות הקרובות כראש-מפלגה עצמאית, וככל הנראה הוא מעדיף שמונה מנדטים ביד על פני מקום שני במפלגה גדולה על העץ.
עוד מועמד
האמת ניתנת להיאמר שסיכוייו להצליח לוטים כרגע בערפל. שהרי אין להכחיד שגנץ איננו בדיוק מועמד כריזמטי, העשוי לכבוש את לבבות הציבור הרחב. בסך-הכל הוא עוד מועמד שמנסה את כוחו, מבלי שיש בידיו ערובות כלשהן שאכן יצליח במשימתו הגדולה. וחוץ מזה, מרקיז, אסור לרגע לשכוח שניסיונו הצבאי הרב אכן יבטיח לו הצלחה דומה גם בשדה האזרחי, שהרי השניים רחוקים זה מזה כרחוק מזרח ממערב.
ובמדינה שבה נוהגים לבחון כל מועמד חדש מכף-רגל עד ראש, עד לרגע שמוכנים בכלל להכשיר את מינויו, ספק לא קטן אם אכן יעמוד גנץ במבחן הנדרש ממנו. אחרי ככלות הכל, רבים כמותו כבר הרימו ידיים, או שפשוט נגזר עליהם להשלים, בלית ברירה, עם מר גורלם.עם זאת אין גם להתעלם מכך שלחובתו של בני גנץ נזקפות גם לא מעט נקודות-חובה מעת תפקודו כרמטכ"ל בתקופת מבצע צוק איתן. אז נא להתייחס לעניינים בפרופורציה המתאימה.
