בזמנו הגימלאים הקימו מפלגה, אחרי שהציבור הפך מודע לבעיות הכלכליות מהן סבלו. אבל בזמן היותם בממשלה, לא טרחה מפלגה זאת להעביר שום חוק להגדלת את קצבת הזקנה, שעכשיו עלתה לכותרות. יש סיבה לכך, כאז כן היום, דברים שרואים משם לא רואים מפה. נוח מתוך האופוזיציה לבוא בדרישות מופלגות, אבל מי שנמצא בשלטון צריך גם לקחת אחריות. והענות לדרישות הגימלאים לשכר מינימום, תמוטט את הכלכלה.
קל לבוא ולטעון שהכסף ישנו וצריך רק להפנות אותו לדברים המוסריים. כלומר, לבזבז פחות ולהנהיג מדיניות כלכלית נבונה. זאת, יחד עם הידוק הפיקוח על כספי הציבור, ומניעת גניבות.
כל זה טוב ויפה על הנייר. אבל ידוע שבכל מקום בעולם, יש, היו ויהיו מחדלים אינספור, ביורוקרטיה וגניבות ושחיתות עד בלי די. אז בסדר, שיילחמו בכל אלה וישפרו ואז יהיה באמת כסף לגימלאים, אבל עד שזה לא קורה, זה הכל דיבורים ריקים מתוכן.
הכלכלה היא לא עניין מוסרי, ואין פה שום צדק חברתי. די אם נזכור את מה שקרה לכלכלה של קרל מרקס, המפוארת... די אם נתבונן במדינות כמו יוון, שהגיעו לפשיטת רגל של ממש, שם הזקנים נזרקו לכל הרוחות ואין מה לאכול. לא הרבה פחות רע מצבה של ספרד, ועכשיו, גם איטליה עומדת על סף פשיטת רגל...
קל לדבר
כלכלן טוב הוא לא איש חזון, לא דון קישוט. שר האוצר הורוביץ כבר התריע: משוגעים רדו מהגג! הוא ידע שאין כסף לכל הדרישות החברתיות שחברי הכנסת זרקו לאוויר. בהבל פה זורקים חברי כנסת סיסמאות שאין שום סיכוי ליישם אותם. צדק, יעילות, חיסול שחיתות... דברים כאלה לא נפתרים בדיבורים, אלא במעשים. איש לא נוקט פעולות ממשיות למימוש הדברים. קל הרבה יותר לדבר. לא להיכנס לעובי הקורה של הבעיות, להבין כיצד לבער את כל המחדלים.
כל המחאות החברתיות הביאו רק לכך שהמוני צעירים עזבו את המדינה, וניסו לבנות חיים חדשים בארצות נכר. רובם (הרוב הדומם, שלא תשמעו אותם מדברים) חזרו בשן ועין. כי בכל מקום בעולם הכסף מדבר ואיש לא ייתן כסף, בלי שתהיה לו סיבה טובה לכך. דווקא האמריקנים, איפה שנדמה שהכסף מתגלגל ברחובות, הם אלו שיתמקחו אתך הכי קשה על כסף...
אני זוכר ימים עברו, שלא היה כלל שכר מינימום. הסכום הזה שחושבים שניתן להעביר לקשישים, בתור קצבה חודשית, היה פעם סכום שהרבה הרבה אנשים לא הרוויחו. למשל, כל מי שעבד פעם בשמירה, יודע שכדי להגיע למשכורת זעומה, של פעם, היה צורך לעבוד 12 שעות סביב השעון, למשמרת שמירה. על כל משרה התנפלו עשרות אנשים ואלו נוצלו על-ידי המעבידים והסכימו לעבוד בסכומי כסף מגוחכים... היום כבר לא מבינים את הגדולה והחשיבות העצומה של חוק שכר המינימום. פעם זה לא היה קיים ואיש מחברי הכנסת לא חשב להילחם על זה... ההסתדרות התעסקה בתמיכה במאבקם של החזקים, עובדים של תאגידי ענק, שכבר אז התנאים שם היו חלום של כל עובד.
רמת החיים היום, זאת שכולם מקטרים עליה ואפילו יצאו להפגין במהומות ברחובות, הייתה פעם בגדר חלום ורוד. אנשים הרוויחו חצי ואף רבע מהמשכורת שמרוויחים היום. ומצד שני תאגידי ענק, שלטו על המחירים וכל הזמן העלו אותם. אז לא היו אנשים שייצאו להפגין ולמחאות. כולם היו עסוקים בהישרדות...
