צ'רלס בוקובסקי היה משורר, סופר ופובליציסט אמריקני שחי את רוב חייו בחוף המערבי של ארה"ב (לוס אנג'לס). הוא היה מקורי, מחאתי, קורא תיגר, חתרני, רדיקלי, ואאוטסיידר. בוקובסקי היה בן בעייתי לאב פולני ולאם גרמניה, ופרובינציונאליים, שחששו תמיד מה יגידו השכנים על התנהגותו הלא-קונבנציונאלית של בנם. מנעוריו היה צ'רלס בוקובסקי בלתי שגרתי ואאוטסיידר באישיותו ובהתנהגותו. בוקובסקי היה בעל אוריינטציה חברתית (סוציאליסטית בסגנון אמריקני), לא היה קפיטליסט ורכושן וגם לא חובב "הון-שלטון". הוא היה חובב הטיפה המרה, מצו'איסט, שובר מוסכמות, שכונה גם "משורר ביבים" ו"משורר מעמד הפועלים". הוא כתב בשנינות חושפנית על יחסי גברים ונשים. כן כתב על הומלסים בשולי החברה. יצירותיו נגזרו מחוויות אותנטיות של חייו הלא קלים.
בוקובסקי לא היה מתאים לתבניות הצעת החוק שטורפדה בדבר "הנאמנות-בתרבות". בוקובסקי יצא נגד מוסכמות החברה וביניהן גם נגד אשליית "החלום האמריקני". אם בוקובסקי היה בחיים כיום, אפשר היה אולי לתייגו בזרם של בארני סנדרס (המועמד היהודי לנשיאות 2016) במפלגה הדמוקרטית האמריקנית.
בוקובסקי היה אנטי תיזה לסופרת והפילוסופית היהודייה הקפיטליסטית-הליברטנית והדרוויניסטית-החברתית איין ראנד, שהיגרה לארה"ב לאחר המהפכה הרוסית מסנט-פטרסבורג (רוסיה-בריה"מ). היא כתבה שני ספרים מונומנטאליים: "מרד-הנפילים" ו- "כמעיין-המתגבר". רעיונותיה מתאימים לז'אנרים הכלכליים הגלובליים הקיצוניים של שלטון התאגידים הגלובלי המסכן את המין האנושי והמייתר את הדמוקרטיות.
כארבעה עשר מספריו ויצירותיו של בוקובסקי תורגמו לעברית במשך השנים. הספר האחרון שתורגם לעברית, שכותרתו "מה יגידו השכנים" - הושק לאחרונה לאחר שיצא לאור בהוצאת "הקיבוץ-המאוחד". הספר זכה לתרגום ולעריכה מעולים של דורית וייסמן, שהיא מעריצה של כתבי בוקובסקי. זה הספר השני של בוקובסקי המתורגם על ידה. ספר השירים המתורגם החדש, הוא למעשה לקט משיריו שפורסמו בכשבעה ספרים שונים שלו שפורסמו במהלך חיי היצירה שלו. שמות הספרים שמהם לוקטו השירים מופיעים בסוף הספר. שירים אלה נערכו ותורגמו על-ידי דורית וייסמן. צריך להדגיש שיצירות חדשות של בוקובסקי שלא פורסמו בחייו, ממשיכות להיות מוצאות לאור ונחשפות לציבור גם לאחר מותו ועד ימינו. מדובר בתהליך חשיפה גוברת של ז'אנר בוקובסקי הן לקהל האמריקני והן לקהל הישראלי. התהליך בישראל החל עם תחילת תרגום ספריו לעברית, לאחר פטירתו, במחצית השנייה של שנות התשעים של המאה הקודמת. אני מעריך שתהליך היווצרות המודעות והחשיפה לבוקובסקי יתעצם, ובצדק, במקביל להתעצמות התודעה החברתית, המחאתית והאנטי- שחיתותית בישראל (במקביל למה שקורה בארה"ב). תנועת הנגד של מטוטלת התודעה הישראלית, שבוקובסקי מתאים לה ככפפה ליד, נובעת מתהליך ההקצנה וההליכה לקצה של הממשלה הישראלית הנוכחית. זאת במקביל לטרמפיזם בארה"ב. דבר זה גורם להיווצרות תהליך נגדי של התפכחות גוברת בציבור הישראלי על רבדיו השונים. הכל תוך צריכת יצירות תרבותיות רלוונטיות ואותנטיות. היותו של בוקובסקי יוצר אמריקני, מתאים להלך הרוחות המאד פרו אמריקני בישראל. הישראלים נוטים להעריץ ולאמץ בקלות כל סמל אמריקני, בשל ההערצה הגוברת לארה"ב ותרבותה במדינת ישראל. יש יסוד לציפיות להגדלת חוג חובבי שירת בוקובסקי בישראל. מירות חברתיות שמגיעות מארה"ב מחזקות אמירות דומות בישראל ונותנות להן לגיטימציה חשובה.
מבחינות מסוימות ניתן למתג את בוקובסקי כמוביל ז'אנר מקביל למשורר היהודי-אמריקני (שמשפחתו הייתה ממוצא רוסי), אלן גינסברג, מהדמויות המשמעותיות ב"דור-הביט" (ביטניקים), פורץ הדרך ושובר המוסכמות של אמצע המאה העשרים.
גם את
בוב דילן היהודי ניתן למתג בז'אנר מחאתי ואאוטסיידרי בנאראטיב מקביל, למרות השונות. דילן נוטה לזגזג יותר (זה כולל הגדרה עצמית דתית לא ברורה).
