אירוע חמור התרחש אמש באזור בית אל' ואדרש לו בהמשך הדברים' אלא שכבר כאן אעיר שבין המעורבים חיילים בגדוד נצח יהודה. למי שאינו מכיר, מדובר בגדוד בחטיבת כפיר שבעבר נקרא "הנחל החרדי" ולימים היה ל"נצח (ראשי תיבות "נוער צבאי חרדי") יהודה" על שם מייסד הגדוד יהודה דובדבני. ובשבוע האחרון נפגע הגדוד קשה עת רוצחים ערבים הצליחו להפתיע ולהרוג, גם חיילים מהגדוד הזה.
הנני עוקב מזה שנים אחר הפעילות של נצח יהודה ומוצא כי חייליו מתפקדים בדרך כלל ללא רבב. בגדוד נצח יהודה יש חתירה למגע בכל עת, התקלות עם מחבלים מסתיימת על-פי רוב במות המחבל, חיילי נצח יהודה מפגינים מוטיבציה גבוהה ושומרים על מורל גבוה. בקרב חיילי הגדוד קיימת (ובמופגן) רוח לחימה יהודית ובולטת אמונה בצדקת הדרך.
מוכר לרבים הסיפור הבא: ערב הגירוש והחורבן בגוש-קטיף וצפון השומרון הסביר מח"ט גולני לממונים עליו שעם חטיבת גולני "זה לא ילך". הכוונה הייתה להימנע מסירוב פקודה המוני של חיילי החטיבה שהתנגדו בתוקף לגירוש. הממונים על המח"ט הבינו את המסר וגולני לא השתתפה בגירוש. הנני נדרש למקרה הזה שכן הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. בעוד ש"ההכנה המנטאלית" עסקה (בד"כ בהצלחה) בשטיפת המוחות, היה ברור שבגולני זה לא יצלח.
ילדינו חיילינו הצדיקים, גיבורים כולם, אינם אשמים במצב אליו מוביל אותם הפיקוד הבכיר בצה"ל, על זה כבר נאמר רבות. אלא שנותרו עדיין מקומות בצבא אליהם לא הצליחו לחדור מובילי דוקטרינת "ההכלה", ה"מידתיות" והפוסט מודרנה בתורת הלחימה. אחד המקומות הבולטים מבחינה זו הוא גדוד נצח יהודה.
יחס נוקשה
נחזור לאירוע מאמש. על-פי המדווח, התקיימה באזור בית אל הפגנת תושבים, בעקבות מעשי הרצח האחרונים. כפי ה"מסורת" בה הורגלנו בשנים האחרונות, חיילי משמר הגבול בצעו מעצרים בקרב המפגינים. לא הייתי במקום ואינני יודע אל נכון את פרטי המקרה. אלא שהייתי במקומות רבים אחרים שם ראיתי במו עיני מחזות כדלקמן:
חיילי/שוטרי מג"ב (פעמים רבות דרוזים ובני מיעוטים), מתנפלים על יהודים, מכים אותם, חובטים בהם, מושכים בפאות, גוררים על הארץ, פה אגרוף, שם "ברכיה" הגונה, לעתים גז פלפל, לעתים פגיעה בצניעות הבנות - ותמיד יחס נוקשה ואלים. המחזות האלה בהם הורגלנו הם בלתי נתפשים ובלתי נסבלים, ואין מושיע...
מפירורי המידע הידועים עד כה מתברר שמשמר הגבול עצר כמה מהמפגינים היהודים וחיילי נצח יהודה עשו על-מנת לשחררם. אינני יודע מה עשו ואיך פעלו אך חזקה על הצדיקים מהגדוד שלא "תקפו" את חיילי/שוטרי משמר הגבול (כפי גרסת המג"ב). בכל מקרה, מה שהתפתח בהמשך היה מחזה קשה, בלתי נסבל ובלתי נסלח - מג"ב מכה חיילים יהודים!! תצלנה אזני השומע.
אלא שבצבא, כמו בצבא, עוד בטרם הסתיים בירור בדבר נסיבות המקרה, חיילי נצח יהודה הושעו בינתיים מלהמשיך ולפעול ביחידתם. למי שמתרשם מכך אני מציע להידרש למקרים הרבים בהם המשפטנים ו"שפוטיהם" בפיקוד הצבאי ממהרים לחרוץ דין חיילים צדיקים.
ומתברר שוב שאצל חיילי נצח יהודה אין בלבול, הם יודעים להבחין היטב בין אויב לבין אוהב, בין אח יהודי (עליו יש להגן) לבין מחבל ערבי (אותו צריך לחסל). הנשמה היהודית פועמת, כך גם הלב. ובראותם את שרירות הלב של המג"ב, את הכוח המופנה כלפי אחים יהודים, את האלימות המיותרת' פעלו והשתדלו למנוע את העוול. על עמידתם לצד היהודים ועל פעילותם המסורה למען עם ישראל לאורך זמן נוקיר אותם, נחבק אותם ונחזק את ידיהם.
