הנתונים מראים שבמדינת ישראל עובדים בממוצע כ-27,000 רופאים, המהווים 3.1 אחוז מכלל האוכלוסייה הישראלית (מדובר בנתון נמוך יחסית לעומת מה שקורה ברוב המדינות המתועשות, שם מהווים רופאים 3.4 אחוז מכלל האוכלוסייה).
הסיבות למחסור ברופאים
1. רק שליש מהרופאים מוגדרים כ"רופאים מומחים" לפי סוג הכשרתם.
2. רוב הרופאים קיבלו את השכלתם במוסדות נחשבים בחו"ל (וחלקם אפילו עובד שם בשל תנאי העבודה הנוחים יחסית, מאלו שיש להם בישראל).
3. עומס העבודה בחדרי המיון והיעדר מבחני ביניים הממפים את יכולתם של הרופאים מוביל לכך שהם סובלים משחיקה מצטברת, ואין להם סבלנות לטפל בבעיות המטופלים.
4. רוב הרופאים אינם מיומנים מספיק "בהקלדה עיוורת". כלומר, הם אינם מסוגלים לשמוע את בעיות המטופל, במקביל לזה שהם מקלידים את מה שהוא אומר.
גורמים אלו מובילים לכך שבאזור הפריפריה קיים מחסור של רופאים יותר מאשר באזור המרכז.
זה בא לידי ביטוי בכך שאם אתה מזמין תור לרופא משפחה באזור המרכז, אתה תמתין בין שלושה ימים לעשרה ימים, ואילו באזורי הפריפריה אתה תמתין במקרה הטוב שבועיים, במקרה הרע מספר חודשים לא מועט.
הפתרון לבעיה
1. הגיע הזמן שרוב הפקולטות לרפואה בישראל ילמדו כיצד מכשירות הפקולטות באיטליה, בגרמניה, ובצרפת את הרופאים הישראלים, וישנו את תוכניות הלימוד כך שיהיו מקבילות לתקן האירופי.
2. בנוסף, צריך לשלב בין ידע תאורטי בביולוגיה ואנטומיה לבין ניסיון מעשי שחשוב היום בשוק העבודה (אפילו יותר מהידע התאורטי).
3. צריך להכין תקציב למיטות, לאחיות, להגדלת הצוות הרפואי כך שבמקרה של תחלואת חורף כזו או אחרת לא תהיה צפיפות בחדרי המיון.
חבל שסגן-השר ליצמן לא נלחם מספיק על תקציבים למערכת הבריאות, הרי ככלות הכל אי-אפשר לסמוך על כך שמתווה הגז יציל את הכלכלה הישראלית בכלל ואת מערכת הבריאות בפרט.