רבות מחשבות בלב איש - וַעֲצַת ה' היא תקום: שמתם לב? פרעה הרשע גוזר את כל הגזרות להמית את הבנים (בלידה וּבטביעה) כדי למנוע את לידתו של משה רבנו, מושיעם של ישראל. וּלבסוף מי מגדל את משה בארמונו? אדון פרעה בכבודו ובעצמו (לאחר שבתיה בתו לקחה אותו מהים)!
וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם את בני ישראל
בְּפָרֶךְ - חז"ל: בְּפֶה רַךְ - פרעה שכנע את היהודים לעבוד אצלו בלשון חלקלקה, כשהוא מבטיח להם שכר גבוה וּתנאי עבודה טובים. כשהם הגיעו 'והיו בכיס שלו' העביד אותם בעבודות בניין מפרכות ללא רַחֵם, כשהוא קובע מכסת לבֵנים יומית בלתי אפשרית.
כך אפשר להסביר
"וַיָּרֵעוּ אותנו המצרִים" בהגדה: כפי שראינו, הם משכו את היהודים למחנות העבודה (כמו בשואה) כְּרֵעִים, כחברים כביכול, אך מייד הפכו את עורם ונהיו רָעים לישראל.
פרעה (כמו הנחש ועמלק) הוא סמל היצר הרע: ראשיתו בפה רך, וסופו בפה רע (אותיות פרעה). זו דרכו של היצר - הוא מנסה ללכוד ברִשתו את האדם כשהוא מציג את עצמו כחבר שדואג לו לטובתו לישון, לבלות, למלא את תאוותיו בלי רסן, וכך מֵנִיא אותו מקיום מצוות הבונות את האדם וּממלאות אותו במשמעות. מצווה מלשון צוותא - המצווה מחברת את האדם לפנימיותו, לנשמתו ולאלוקיו.
מה ההבדל בין חכם לרשע? השאלה הראשונה של הבן
החכם, כשהוא עובר דירה היא
"מה העדות והחוקים אשר ציווה ה' אלֹקינו אתכם"? האִם יש בית כנסת, ישיבה? זה מה שמעניין אותו - התורה והמצוות, המקיפות את כל תחומי החיים. כך יעקב אבינו כשהגיע למצריים, דבר ראשון שלח את בנו יהודה להקים ישיבה.
לעומתו הבן הרשע, הפורק עול מצוות, כשהוא עובר דירה, השאלה הראשונה שלו היא:
"מה העבודה הזאת לכם" (פרשת בא)? - יש עבודה? זה מה שמעניין אותו - רק החיים הגשמיים (על-פי הרב עובדיה זצ"ל).
במכת צפרדע (פרשת וארא) כתוב בתחילה "וַתַּעל
הצפרדע", בלשון יחיד. לעומת זאת, בהמשך מופיעים
הצפרדעים בלשון רבים. הא כיצד? מפרשים שמרוב כעס המצרים היכו את הצפרדע הגדולה וחתכו אותה לצפרדעים רבים. כך בדיוק אנו פועלים בשעת כעס -
במקום להתמודד עם הכעס, אנו מעצימים אותו, וּמרבים שנאה, נקמה, לשון רעה וכדומה, המזיקות לבריאותנו וּלנפשנו.
האם אין אנו דומים בשעת כעס לאותו כלב, שבמקום להתנפל על המכֶּה, הוא מתנפל בזעם על המקל שבו היכו אותו? כך אנו כועסים על אנשים, ה'סיבות', במקום לראות את ה'מסובב', הקב"ה, שהאנשים המכעיסים אינם אלא שליחיו, ולחשוב מה המֶסֶר שה' מבקש ללַמד אותנו.
שמירת הלשון - סיפור
אָמַר ר’ שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְטָבִי עַבְדּוֹ: צֵא וְקַח לִי
מַאֲכָל טוֹב מִן הַשּׁוּק; יָצָא וקנה לָשׁוֹן של פרה (הנחשבת לחלק הכי משובח בבשר). פעם אחרת אָמַר לעבדו: צֵא וְקַח לִי
מַאֲכָל רַע מִן הַשּׁוּק; יָצָא וְקנה שוב לָשׁוֹן של פרה. אָמַר לוֹ ר’ שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מִפְּנֵי מָה,
כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ מַאֲכָל טוֹב לָקַחְתָּ לִי לָשׁוֹן, וּכְשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ מַאֲכָל רַע לָקַחְתָּ לִי לָשׁוֹן? תחליט, הלשון טובה או רעה?
אָמַר לוֹ העבד: מהלשון תצא הַטּוֹבָה וּמהלשוןִ תצא הָרָעָה, שנאמר: "מָוֶת וחיים ביד הלשון"
(מדרש ויקרא רבא, בשינויים קלים).
