הרפורמה המתוכננת בחינוך המיוחד לקראת שנת הלימודים הבאה, מעמידה את התלמידים המשולבים בו בפני אתגרים חינוכיים שאין להם שום סיכוי לעמוד בהם. במסגרת הרפורמה הזו אמורים תלמידי החינוך המיוחד להשתלב בחינוך הרגיל, מה שמחולל, בצדק רב, דאגה עמוקה בקרב מנהלי בתי הספר העל-יסודיים, באשר תלמידי מגמה זו עדיין לא הוכשרו מבעוד מועד לשילוב שכזה - שערורייה פדגוגית שאין דוגמתה.
אין כל ספק בכך שיישום הרפורמה, ללא היערכות ותקציב ראויים, יגרום בסופו של דבר לבכייה לדורות, בעטייה של הפגיעה הקשה שתיגרם לתלמידים, באשר אלה יוצבו, בהכרח, בפני שוקת שבורה, שיתקשו מאוד לצלוח אותה.
לקונה חינוכית
כך או אחרת, ברור מאליו שמערכת החינוך כיום אינה בנוייה לרפורמה מרחיקת-לכת, כמו זו המוצעת בידי מי שלוקים, ככל הנראה, בלקונה חינוכית. והרי מסתבר מהודאתה של התאגדות מנהלי בתי הספר העל-יסודיים, שצוותי ההוראה מעולם לא הוכשרו בחינוך המיוחד. ואם לא די בכך, הרי שגם לא ניתן להתעלם מהצורך בהכשרת תשתיות בתי הספר לקליטת תלמידים עם צרכים מיוחדים והכלתם.
כדי לסבר את האוזן, כדאי לדעת שתקציב תלמיד בכיתה רגילה עומד על 7,000 שקל לשנה, בעוד שבכיתת חינוך מיוחד הוא מטפס ל-30,000 שקלים. מכאן משתמע שתלמיד חינוך מיוחד שישולב בבית-ספר רגיל, יקבל פחות שירותים מאלה שמקבל מי שלומד בבית-ספר לחינוך מיוחד.
ללא שירותים
התוצאה הצפויה עגומה במיוחד. תלמידים רבים, עם צרכים מיוחדים, יגיעו למסגרות הרגילות ללא סל תמיכות ושירותים מיוחדים, שנדרשים להם, ובה בעת לא תהיה האפשרות לסייע לתלמידים המתקשים ולתת מענה הולם לצרכים המיוחדים שלהם. משרד החינוך מודה, אומנם, שיש בדעתו לקיים הליך-היוועצות עם הציבור בכל הקשור ליישום הרפורמה, אלא שנראה שכבר איחר בכך את הרכבת.
אלפי תלמידים, שזקוקים כבר עכשיו לטיפול על-ידי קלינאי תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיוטרפיה, או טיפול באמצעות אמנויות, אינם מקבלים את הטיפול, או שנאלצים להמתין חודשים ארוכים כדי לקבלו, וזאת בשל מחסור חמור במטפלים מתאימים לכך במערכת החינוך. ואם לא סגי בכך, הרי שאפילו שר החינוך הודה בעצמו שקיים מחסור חמור של 588 מטפלים במקצועות הבריאות הפרא-רפואיים, וכי מונה צוות מקצועי שיגבש פתרונות למחסור הקיים.
