מרחבים אינסופיים

רצוני להמליץ על ספר ספר חדש חשוב ומעניין, פרי עטו של שלמה ראם, מייסד המושב די-זהב, בסיני. די-זהב היה מושב שיתופי שעלה לקרקע ב-13 בספטמבר 1971 על-ידי גרעין של 13 צעירים ישראלים בחופו המזרחי של חצי האי סיני, 150 ק"מ דרומית לאילת ו-90 ק"מ צפונית לשארם א-שייח', בקרבת מגורי השבטים הבדואים אל-מוזינה וא-תראבין. הספר יצא בחודש ינואר 2019 בהוצאה עצמית ובעזרתה של סיגלית אהרוני שערכה, עיצבה והוציאה את הספר לאור. אני סייעתי בהגהתו. נהניתי הנאה מרובה מתוכנו ומשפע האירועים המעניינים שהוא סוקר: החלום והצעדים הראשונים להקמת יישוב חדש, האתגרים הרבים שעמדו בדרך עד להקמתו, תנאי הטבע הקשים של המדבר הגדול, הווי חיי הבדווים השכנים בסיני יחד עם ההתמודדות היומיומית עמם, ועוד הרבה ארועים קטנים וגדולים, בדרך להקמת הישוב מתוך חזון חלוצי, אמונה, יוזמה, עמל, יזע ועקשנות ללא גבול. היישוב די-זהב התפתח לתפארת והתנהל כמושב שיתופי במשך כשבע שנים, עד אשר פונה בעקבות הסכמי קמפ-דיוויד וחתימת הסכם השלום עם מצרים. מקימי היישוב היו הלכה למעשה פנתרי-זהב, רובם יוצאי מעברת קסטינה היא קריית מלאכי. שלמה מגולל בצורה קולחת ומרתקת את עשייתם ותרומתם להתיישבות חלוצית בדרך שהייתה שונה, נועזת ובלתי תובענית עד להקמת יישוב חדשני בלב הישימון. הספר פותח במפת סיני ובציטוט מספר דברים פרק א' פסוק א'. "אֵלֶּה הַדְבָרִים אֲשֶר דִּבֵר מֹשֶה אֶל כָל יִשְׂרָאֵל בְעֵבֶר הַיַרְדֵן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוּל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרוֹת וְדִי- זָהָב". בסוף הספר מובאות תמונות ומסמכים המתייחסים להקמת הישוב. וכך מתאר שלמה ראם בגב הספר: "אל מול עינינו נפרשה מניפת וואדי-דַהַבּ במרחבים אינסופיים של כחול וזהוב. שיכור הייתי מהמראה שנגלה לעיני. הים הצבוע בכחול-עמוק, הרי הגרניט האדומים ויופייה הַמְּשַׁכֵּר של הלגונה; כל אלה נראו כחלום קסום ונפלא; לא התאפקתי, השלכתי חַכָּה אל הים וזו לא אכזבה. העליתי דג בחכה, מה שתרם עוד יותר לתחושתי לבחור דווקא בגן-עדן זה כמקום להתיישבות החדשה. כשהבטתי סביב, ראיתי בעיני רוחי את היישוב נפרס בתוך הנוף הפנורמי המרהיב. חולם ומהופנט אמרתי בקול רם: - זהו! זה המקום שאני רוצה לגור בו ולהקים בו יישוב"! וכך כותבת סיגלית אהרוני שערכה את הספר: שלמה, דּוֹדִי, שיתף אותי בכתיבת הספר וביקש שאסייע בעריכתו ובהוצאתו לאור. הסיפורים האנקדוטלים, ההתלהבות החלוצית של גרעין המייסדים ותיאור הקמת די-זהב בין חמוקיה הבתולים של סיני, נשזרו כחוטי-זהב בין זיכרונות ילדותי; חופשות קיץ ארוכות ביליתי בין חולות-הזהב ורצועת הלגונה האגדית והייתי עֵדָה לכל שלבי ההתפתחות, החל מלינה באוהל, בבונגלוס, בקראוון ועד ללינה הנוחה בחדר הממוזג. הפרק של די-זהב היה כֶּרֶךְ נוסף בספרי ההרפתקאות ומגלי-הארצות שהריביתי לקרוא; שׁוֹנֶה מהעולם הרגיל ומקסים בְּזָרוּתוֹ; אך יותר מהכל - היו הַדּוֹדִים שלי מקור גאוותי; הם היו מרקו-פולו, קולומבוס; פנתרי-הזהב, כפי שֶׁכֻּנּוּ בצדק על-ידי זאב וילנאי חוקר ארץ ישראל, שנסעו רחוק כדי לגלות פיסת ארץ אחרת. בסגנון ישיר וקולח פורס שלמה, כיריעת אוהל-בדואי, את הסיפור שלו ושל די-זהב; דרך חלום, הגשמה וציונות בועטת-חצופה בתוך קֶשֶׁת רחבה של אנשים נפלאים שפגש לאורך הדרך. החלוצים נאלצו לקטוע את מפעלם וגם במעשה העקירה תרמו לשלום שעדין מחזיק מעמד בין ציון לארץ היאור. באותם ימים של פינוי היישובים ניסיתי לנחם את המפַנִּים בשיר: אִם הוויתור יוֹתֵר מִדַּי, מָהֶר מִדַּי, מוּקְדַם מִדַּי לָנוּ שווה כל העניין - אִם הַשָׁלוֹם הוּא הקניין לְהַשְׁלָמַת כָּל הבניין אָז כִּדָאִית הַנִּתִינָה לחיזוקה שֶׁל הַמְּדִינָה.